סמל משה יעקב ז"ל

מ.א 2278526
בן  21  בנופלו

בן  שושנה ומשה
נולד ב: תל אביב
בתאריך: כ"ד בחשוון תשי"ח  18/11/1957
התגייס ב: 25/1/1976
שרת ב: גדוד 55

נפל ב: כ"ז בתשרי תשל"ט 27/10/1978

בעת מילוי תפקידו מקום קבורתו:  תל-אביב - קריית שאול איזור:  1
חלקה: 13  שורה: 6  קבר: 2 
הניח אחריו: הורים ושתי אחיות


אנדרטה לזכרו

בן משה ושושנה. נולד ביום כ"ד בחשון תשי"ח (18.11.1957) בתל-אביב. כאן למד בבית-הספר היסודי 'טשרניחובסקי', ובבית-הספר התיכון 'שבח'. יעקב היה בעל מרץ רב ושוקק-חיים. חוש-ההומור שלו ופיקחותו הפכוהו למרכז כל חברה אליה נקלע. בבית-הספר לא היה מהתלמידים החרוצים ביותר, ולעתים גם אהב להתפרע, אבל מוריו התקשו לכעוס עליו. יעקב'לה, כפי שכינו אותו, היה אהוב על כולם, וחיוכו כובש-הלבבות ריצה את כל הטרוניות. אהבתו הגדולה היתה הספורט. במסגרת תנועת הצופים הוביל את קבוצתו למקומות הראשונים בתחרויות. כן, יצר קשר עם קבוצת הכדורסל של הילדים החרשים-אילמים שבבית 'הלן קלר'. ליעקב הייתה גישה מיוחדת אל הילדים האלה. בשל נכותם הייתה בהם מידה רבה של אלימות, ויעקב ידע לעזור להם לפרוק את המרץ באמצעות הספורט. בסוף ינואר 1976 גויס לצה"ל והוצב לחיל-התותחנים. במסגרת שירותו עבר קורס מפקדי-תותחנים, קורס תותחני-תומ"ת וקורס מפקדי-תומ"ת, והגיע לדרגת סמל. להערכת מפקדיו היה יעקב "מפקד-צוות מצטיין, בעל כושר-פיקוד מעולה, בעל כושר-גופני טוב-מאוד. בחור עליז הנערץ על החוליה בסוללת התותחים, צמא לאתגרים וגם עומד בהם בכבוד." על הצטיינותו בתפקידו קיבל גביע ומגן מידי קצין-תותחנים ראשי. מספר עליו מפקדו הישיר: "קראנו לו יעקב'לה. כבר מההיכרות הראשונה שלנו, 'השחרחר המחייך' תפש את עיני. מעולם לא הפסיק לחייך. גם במסעות הקשים ביותר, היה יעקב הבן היקר שלא הפסיק לחייך ולגרום לאחרים שישכחו את הקשיים. הידע שלו בעבודה, מסירותו, חריצותו והרצון לדעת עוד, היו ממש מפתיעים והביאו לקידומו המהיר, עד שהגיע לתפקיד מפקד-צוות. השליטה שלו באנשי-הצוות הייתה מושלמת. ולא משום שהיה 'המפקד' אלא משום שהם פשוט אהבו אותו ומילאו אחר פקודותיו ברצון. לבוא ולבדוק טיפול שבועי בתומ"ת של יעקב'לה זאת הייתה חוויה. הוא הכיר את כל הפינות הנסתרות בתומ"ת, היה עובד בלי חולצה, כשגופו השרירי מזיע, ויחד עם שאר אנשי-הצוות עשה גם הוא את העבודות השחורות. כל ליקוי שחייב תיקון היה נרשם מיד בפנקס הקטן שלו." "יעקב'לה גם אהב את אנשי-הצוות, והם ידעו שאפשר לספר לו על כל הבעיות. הם גם ידעו שאם מספרים ליעקב'לה - הבעיות ייפתרו. וכאשר היה בא אלי ומעלה לפני את הבעיות שלהם קשה היה לדחות אותו. קשה היה לעמוד בפני הקסם האישי שלו והחיוך העליז הזה. קשה גם לשכוח את השיחות שהיו לי אתו. היושר הפנימי שלו לא ידע גבול. ויחד-עם-זאת - כשרצינו ל'סבן' מישהו - ברור היה שיעקב'לה יעשה את המלאכה, וגם בכך הצטיין." "הזחל"מ של צוות 2 - הצוות של יעקב'לה - היה לדוגמה. הוא אימן את חייליו, הפך אותם לחיילים מצטיינים, וכשהיו מתעייפים - היה מחליף אותם בתפקיד. משום-כך גם אי אפשר לשכוח את המעמד המרגש, כאשר הצוות של יעקב'לה זכה להיות הצוות המצטיין וקיבל שי מהקתמ"ר (קצין-תותחנים ראשי). הוא הביא כבוד לסוללה, והוא היה ראוי לו. וכשבאו ליחידה טירונים חדשים, הוא אמר לי: 'כרמלי, תן לי את הטירונים, ואני עושה מהם צוות,' וכך היה. הוא הדביק את כולם בהתלהבות שלו, וכולם היו אריות תחת פיקודו." ביום כ"ז בתשרי תשל"ט (27.10.1978) נפל בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקריית-שאול. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. על קברו אמר המג"ד שלו: "במסדר לילי בסיום אימון אוגדתי התייצב יעקב עם הצוות שלו לפני זריחת החמה, לקבלת גביע מצטיין מקצין-תותחנים ראשי. יעקב'לה הצטיין בכול. הוא היה מפקד וגם חבר לכל חייל בסוללה. מותו הוא אבדה קשה לכולנו."

זכרון אישי

השאירו זכרון אישי למשה יעקב ז"ל