"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

נדב, בן אתי ויוסף, נולד ביום כ"ה בשבט תשי"ד (29.1.1954) בקיבוץ גל-און ועבר את כל שלבי הגידול במשק - למן הפעוטון ובית-הספר היסודי ועד לסיום בית-הספר התיכון של הקיבוץ. הוא היה ילד סגור ומכונס בתוך עצמו, מסויג מעט מהחברה, ואת עולמו מצא בספרים. את ידיעותיו הרבות שמח לחלק עם חבריו, שעות ארוכות היה מפליג על כנפי הדמיון עם ספריו. כל דבר בכתב היה טוב בעיניו - למן סיפורי ההרפתקאות ועד לאנציקלופדיות. בטיולים היה מספר לחבריו על מבנה הכוכבים והארץ, והם היו מקשיבים לו בפה פעור. על ימי ילדותו סיפרו חבריו לקבוצה: "בטיולים נדב היה הולך תמיד מאחור, בוחן את הצמחים ומתעניין בטבע בדרכו המעמיקה. מעולם לא הרעיש עולמות, לא התפאר ולא התגאה בכישרונותיו. היו לו הרבה שמות חיבה. קראנו לו "חסה" כי אהב פירות וירקות, וקראנו לו לפעמים "שקאזן". עד היום אין יודע מהיכן דבק בו השם. כמות הידיעות שלו וזכרונו היו מופלאים. בתקופה שבנים הקפידו מאוד על צורתם החיצונית, נדב לא שם לב לכך. שקוע היה כולו בספריו. כלפי חוץ נראה לפעמים אדיש, כי לא חילק את רגשותיו עם החבר'ה. אבל האדישות הזאת הייתה רק למראית עין. היה בו משהו חולמני, איזו מין עדינות, היו לו התרגשויות מופנמות, אשר לדעותיו - הן היו מאוד מגובשות והחלטיות. הוא היה פוסק את דעתו בביטחון שאין עליו ערעור. כבר כילד הייתה לו אישיות חזקה ומקורית". נדב גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1971 והוצב לחיל התותחנים. לאחר הטירונות עבר קורס מ"כים. סיפרו עליו חבריו ליחידה: "נדב היה בחור שקט וצנוע, נעים הליכות ואציל נפש, וביצע את המוטל עליו על הצד הטוב ביותר. ולא זו בלבד, אלא נהג כחבר טוב המוכן לעזור לזולת בשעת הצורך. בשל שקדנותו הטלנו עליו עבודות רבות, והוא עמד בכולן בכבוד. בקרב המדריכים הוא היה אהוד וחביב מאוד. רבים ביקשו לשמוע את הצעותיו ודעותיו. כמדריך דאג לחניכיו והקשיב לבעיותיהם - דאג לבעיות לבוש, לאישורי יציאה ולבעיות אישיות אחרות. הוא היה רציני מאוד ושקוע בספריו. לא פעם דיבר על כך שהספרים מרחיקים את האדם מחברתו וסוגרים אותו ברעיונות ובאמיתות שלהם. נדב באמת היה כזה. הוא היה מנותק מהעולם החיצוני וסגור בעולמו שלו. בעבודה השקיע מאמצים רבים. את החומר ידע היטב - ממש בעל פה. הייתה לו השכלה רחבה, אך מעולם לא התהדר בה לפני חניכיו וחבריו, שהיו נחותים ממנו מבחינה זו. האנשים בבסיס אהבו אותו מאוד והתייחסו אליו בהערכה רבה". במלחמת יום-הכיפורים לחם נדב עם יחידתו בחזית רמת הגולן. חבריו סיפרו כי בקרב פעל ביעילות. בתושייה ובקור-רוח. באחד הקרבות נגד הצבא הסורי ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973), נפגע נדב מאש ארטילריה ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין של קיבוץ גל-און. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "נדב היה חייל מסור ונאמן, אהוב על מפקדיו ועל חבריו לנשק. הוא לחם באומץ ובחירוף נפש". המשפחה הוציאה לאור חוברת לזכרו ובה דברי חברים על דמותו וקטעים ממכתביו.