"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

גיא קובה בן יוסף ושולמית, אב לנוי וסהר קובה ואח לשלמה רן ועמרי. נולד ב- 13.01.1964 בחיפה. סא"ל גיא קובה, בן 36 במותו, נהרג 7.5.2000 בתאונת דרכים. התחנך בחיפה בכרמל, הבן השלישי מבין ארבעה בנים. למד עד כתה ה' בביה"ס הריאלי ואח"כ עבר לבי"ס הרצל בכרמליה. את התיכון למד גיא בבשמ"ת במגמת אדריכלות. בנעוריו הצטרף גיא לתנועת הצופים וכמו בכל דבר גם שם עשה חיל, תמיד קראו לו "מורעל" צופים, התבלט כמנהיג צעיר שכל חבריו נסחפים אחריו וכמדריך היה דמות נערצת ומודל לחיקוי עבור חניכיו. כבר אז צפו לגיא עתיד כמפקד ומנהיג. התגייס לצה"ל באוגוסט 1982 אל תוך התופת של מלחמת לבנון, התבלט, הצטיין והתקדם מהר בסולם הדרגות ובתפקידו האחרון שימש כראש ענף מקצועות בשבטה ומג"ד מילואים. גיא בוגר פו"מ שימש בתפקידי מג"ד ברמת הגולן, תפקידי מטה ועוד, ראה את עצמו ממשיך ועולה בסולם הדרגות והתפקידים. למד באוניברסיטת תל אביב מדעי המדינה לתואר ראשון על מנת שיוכל להתקדם בקריירה הצבאית. גיא התאפיין באהבת הארץ, אהבת המשפחה, אב מסור ואוהב לשני ילדיו, בן המכבד את הוריו, ואח שהוא יותר מחבר. אהב סדר וניקיון, שאף לשלמות, לצדק, לעזור לזולת וראה את חייליו כאילו היו ילדיו. כשעתיים לפני מותו הוקלט גיא לתכנית ראיונות בגלי צה"ל לקראת יום העצמאות, בראיון הוא בירך את המדינה לכבוד החג וביקש לשדר את השיר "בית אבי" של יהורם גאון, אותו הקדיש לשני ילדיו האהובים, נוי בת תשע וסהר בן השבע. "השיר הזה" הוא אמר "מסמל עבורי יותר מכל את שלמות המשפחה, אהבת הארץ והשלום" במילותיו האחרונות אלו אכן מציינות את אופיו ואהבותיו של גיא. גיא נפרד מאיתנו באיחולי "חג שמח ובמהרה יבוא עלינו השלום".