"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

צבי נולד בפולין להורים ניצולי שואה. במחצית שנת חייו הראשונה עלתה המשפחה לישראל ונקלטה באשקלון. בעיר זו התחנך, למד והצטיין בלימודיו. לפני גיוסו עבד בחברת "חרות" והתמחה בעבודות שרברבות. ב-6 במאי 1979, בהגיע תור גיוסו, גויס לחיל התותחנים, הצטיין כחייל טוב וממושמע והיה מועמד לביקור אצל נשיא המדינה, בחג העצמאות, אך הוא לא זכה, כי היום ה-3 ביולי 1980, בי"ט בתמוז תש"מ נקטעו חייו של צביקה בן ה-19 כתוצאה מתאונה קטלנית בדרך לבסיס, בסיום סדרת אימונים. בתאונה זו נפצעו שמונה חיילים. צביקה היה מקובל ואהוב על חבריו ומפקדיו, ורבים מהם הביעו את תנחומיהם בכתב ובעל-פה. כותב מפקד היחידה, סא"ל אמויאל אהרון, בשמו ובשם חיילי היחידה: "נקטעת צעיר מדי. עזבת את כולנו תוך השארת סימנים של עצבות, השארת את קווי האופי השקט, המופנם שלך - וכל זה כדוגמה אישית לכולנו. היינו גאים בך כחייל, כאדם, וחבריך ליחידה יזכרוך לעד. החברים והקצינים לסוללה, כולם שכתבו על אודותך בדפי הזיכרון, כואבים את חסרונך. בגדוד הוקמה מצבה לזכרך, ולעולם לא נשכח אותך". ולמשפחה יאמר: "תחזקנה ידיכם והיו חזקים". ובמכתב הרשמי בשם צה"ל נמסרו הפרטים הבאים: "רב"ט צביקה פרבוזקין נהרג בי"ט בתמוז תש"מ, 3 ביולי 1980 באזור "נבי מוסה". סיבת מותו - תאונת דרכים בעת אימונים. צביקה ז"ל היה תמיד חייל שקט וממושמע, הוא שימש בגדוד כנהג תומ"ת ואף הומלץ ע"י מפקד הסוללה כחייל מצטיין לפני יום העצמאות. צביקה היה חביב על כל חבריו והייתה בו גאווה פנימית כחייל במדי צבא הגנה לישראל. בשם כל חיילי סוללה ג', החיילים והקצינים בגדוד, אנו מביעים צער עמוק על מותו של צביקה ומביעים את תנחומינו למשפחה". על החתום - סא"ל אמויאל אהרון מפקד היחידה. כמנין חברים, כל אחד על פי סגנונו, רגשותיו ומכאוביו רשמו דברים לזכרו. צביקה הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי באשקלון. הניח הורים ושתי אחיות.