"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

בן צבי ותרצה, נולד ביום י"ט באייר תר"ץ (17.5.1930) בלודז' שבפולין. במלאת לו תשע, בעצם ימי-ילדותו, כשהוא מלא חדוות-חיים, פרצה מלחמת-העולם השנייה ובאו זוועותיה השונות. באפריל 1940 נכלא עם בני-משפחתו בגטו. בשנה הראשונה למלחמה עוד היה מבקר בבית-הספר, אולם מיד לאחר-מכן נגזר עליו לצאת לעבודה קשה. הוא היה משוטט ברחובות-הגיטו, נתקל בעוני וביגון והרעב נשתלט עליו. אשרו היחיד באותם הימים היה הספר, כי בו היה מוצא מפלט. בסוף שנת 1944 גורש עם בני-משפחתו לאושוויץ כאחד הנידונים לעבודת-פרך. כל בני-משפחתו, פרט לאביו, ניספו, והוא היה ממשיך לעבוד עמו במכרה-פחם עד שבשנה שלאחריה הלך גם אביו והוא נשאר בודד. בתום המלחמה היה שבור ורצוץ בגופו, אך בצאתו מגיהינום אושוויץ הייתה נפשו שלמה והוא נושא אותה לקראת חיים חדשים על אדמת-המולדת. בשנת 1946 הגיע לישראל במסגרת "עליית-הנוער". מאושר היה בחייו בחברה זו בחוות-הלימוד בירושלים. ביתו הראשון היה בקיבוץ גן-שמואל, אשר בו התחיל עובד כרפתן ומצא סיפוק רב במקצועו זה. כל שעות-הפנאי שלו היו קודש לקריאה ולאחר-מכן היה להוט למסור את רשמיו מקריאתו. בימי מלחמת-הקוממיות, גם בהימצאו בעמדות הקדמיות של משלטי עיראק אלמנשיה ופלוג'ה. לא חת מפני המוות וידע להפיג את אימתו בבדיחות-הדעת אף כי לא בקלות-ראש. הוא ידע לנהוג ברצינות בכל אשר פנה ועשה - ובייחוד הורגש הדבר בקיבוץ גת, אשר בהגנתו לקח חלק פעיל. אחרי מלחמת-הקוממיות החליט להתנדב לצבא ותוך שנה הספיק לעלות לדרגת סמל-תותחנים. אהוב ומקובל היה על כל פקודיו בדאגתו, כמפקד צוות-תותחנים, לשלומם ולגורלם. יום-שחרורו הלך וקרב וכל תכניותיו מרוכזות בחייו לעתיד - בקיבוץ ובעבודה. אולם ביום כ"ו בחשוון תשי"ב (25.11.1951) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ גן-שמואל. אחרי שנפל הועלה לדרגת רב-סמל. הקיבוץ הוציא חוברת לזכרו הנושאת את שמו. כאות-הוקרה למפקד ולאדם ולהנצחת דמותו האהובה נקרא חדר-התרבות של גדודו על-שמו.