"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

משה סרדס, בן נסים ובוליסה נולד ביום ג' בסיון תשט"ז (13.5.1956) בתל אביב. למד בבית-הספר היסודי 'דוד ילין' ואחרי כן בבית-הספר 'אורט' במגמת דפוס בלט, מקצוע שעסק בו למעלה משנה קודם גיוסו. בעת לימודיו היה משה אהוב על חבריו בבית-הספר וכן בתנועת 'הנוער העובד והלומד' שהיה חבר בה. אהב לשחק כדורגל ושעות רבות בילה במשחק השחמט. תחביבו העיקרי היה איסוף בולים. הוא חונך לאהבת הזולת ואת מצות גמילות-חסדים קיים במלוא הלב; וכך שהה שעות רבות בבית משפחה שכנה, ששני ילדיה היו נכים. משה היה מנעים את זמנם בקריאת סיפורים ודברי-שירה, במשחקים ובפתרון בעיות שחמט סבוכות. הוא היה ילד שקט ומופנם, בעל הליכות צנועות. מצות כיבוד אב ואם הייתה טבועה עמוק באופיו. על הליכותיו הצנועות תעיד העובדה, שסירב לקיים מסיבת בר-מצווה מפוארת בזמן מלחמת ההתשה, שהתנהלה באותה עת, והעדיף לחגוג את המאורע בביקורו בכותל המערבי. בעבודתו כמדפיס זכה להערכת מעבידיו, וכאשר החליט להתפטר לא פסקו מלהפציר שיחזור בו. משה גויס לצה"ל במחצית מאי 1974 והוצב לחיל התותחנים. הוא חונך לאהבת המולדת ואך טבעי היה בעיניו שישרת בחיל קרבי. הוא שירת כתותחן והיה אחראי ומסור לתפקידו. מנער רזה וכחוש הפך, לאחר גיוסו, לבחור חסון ומוצק. פניו הרצינו, בן לילה הפך מנער לגבר. את חופשותיו הקצרות היה מבלה בחברת הוריו. לא הרבה בדיבור ותלונה לא נשמעה מפיו. ביום ז' בסיון תשל"ז (17.5.1975) נפל במילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבקריית שאול. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "משה מילא את כל תפקידיו כהלכה ובהקרבה. מסירות, צניעות וטוב לב הנחו אותו בדרכו".