"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

שמואל יונה, בן טובה ושמעון, נולד ביום ה' בניסן תשי"ד (8.4.1954) בקריית אתא. שמואל למד בבית הספר הממלכתי דתי "יבנה" בקריית אתא, והמשיך את לימודיו בבית הספר התיכון "יבנה" בחיפה. בתקופת לימודיו היה פעיל בתנועת "בני עקיבא", כחניך וכמדריך; את לימודיו סיים בהצטיינות. באוגוסט 1972 התגייס לצה"ל, לחיל התותחנים. ביולי 1973 עבר שמואל קורס מ"כים, ועלה לדרגת רב"ט. הוא לחם במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. בפברואר 1974 עבר שמואל קורס קציני תותחנים, עלה לדרגת סג"ם והמשיך באימונים. הוא עבר קורס צניחה, ועלה לדרגת סגן. כשהשלים את תקופת שירות החובה שלו, המשיך שמואל לשרת בצבא הקבע, עד אוגוסט 1976. חוות הדעת של מפקדיו עליו באותה תקופה הייתה: "הוא קצין מסור, אחראי, בעל יוזמה, מקובל על פקודיו, טוב בנושא הדרכה". אחרי שהשתחרר משירותו בצה"ל, עבד שמואל בחברת מדידות. בשנת 1977 התגייס למשטרה והוצב בתפקיד סגן מפקד המשמר האזרחי בקריית אתא, בדרגת פקד. בעבודתו זו גילה שמואל חריצות רבה, והקדיש שעות רבות להקמת המשמר האזרחי בקריית אתא. בשנת 1978 החל ללמוד בפקולטה למדידות באוניברסיטת תל אביב. גם בתקופת לימודיו המשיך שמואל לשרת במשמר האזרחי, באזור תל אביב. הוא התחתן, ולאחר שסיים את לימודיו לתואר הראשון, חזר לקריית אתא, בנה עם רעייתו את ביתו ונולד בנו. בעבודתו גילה שמואל יוזמה רבה, והיה בין מקימי המוקד הרפואי ושילובו במשמר האזרחי בקריית אתא. שמואל המשיך להשתלם בשירות המילואים בצה"ל, ובמאי 1980 השלים קורס קישור ארטילרי ועלה לדרגת סרן. שמואל הופקד על סוללת תותחים. ביום י"א באייר תשמ"ב (4.5.1982), הוזמן שמואל להשתתף בכנס קציני תותחנים שהתקיים בכפר סבא. בדרכו לכנס נהרג בתאונת דרכים. בן 28 הוא היה בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בקריית אתא. שמואל השאיר אחריו אישה, בן, הורים ואח. מפקד יחידתו כתב עליו לאשתו: "שמואליק הוצב בגדוד מאז הקמתו, ושימש מפקד סוללה. בתפקיד זה גיבש את חיילי הסוללה, תרם רבות לרמתם המקצועית ולהרגשה הטובה של חייליו. הוא ביצע כל משימה באופן הטוב ביותר. גם במצבים קשים, אם באימונים מפרכים ואם בפעילות מבצעית, תמיד היה זה שמוליק שזרק בדיחה לחלל והרפה את המתח. תמיד היה שמח במקום שבו נמצא שמוליק".