"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

יוסי, בן עליזה וברוך נימני, נולד באמצע חודש פברואר, באמצעו של החורף. אך למרות התאריך הסגרירי, שעדיין מסומן בלוח השנה בבית, את מקומו ואת עצם הוייתו מצא על שפת הים הכחול שם יכול היה לבלות את מיטב שעותיו בימים קיציים ושטופי שמש בהירה, אך לעולם לא בגפו, אלא תמיד מוקף בחוג חבריו הרבים. צלילי מוזיקה תמיד בקעו מחדרו. אותה המוזיקה הייתה מן הסתם ההוכחה הניצחת כי הוא ישנו. אם נתבקש להגדירו נוכל לומר שיוסי היה ממיטב בניה של העיר רמלה שם נולד וגדל, מלא שמחת חיים, הומור, כשרון והמון אהבה למשפחתו חבריו ולחיים. המשפחה ליוסי תמיד הייתה הבסיס, בסיס לאהבה הגנה ולהרגשת האני שבו. ומן הצד השני ראתה בו המשפחה תמיד את הציר המרכזי ואת השכם הרחבה עליה ניתן היה להישען בעת צרה. את האופי האיתן שתמיד נסך בה בטחון בלתי מובן. יוסי מצא את מותו בתאונת דרכים ביום חג הפורים לא רחוק מתאריך יום הולדתו בצרוף נסיבות מוזר אף הוא במהלכו של יום חורפי קר.