"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

ישעיהו (שייקה), בן מרים ושאול, נולד ביום כ"ג באב תש"ט (18.8.1949) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "הקליר" ובתיכון-עירוני ד' בתל אביב. שייקה לא הסתפק אף פעם במה שלמד בבית-הספר. כילד וכנער היה רץ מספרייה לספרייה, ובולע ברעבתנות ספרים בנושאים שונים - ספרות יפה, פוליטיקה, היסטוריה וגאוגרפיה. בכל שעשה - הצליח, ובקלות. ביופיו הפנימי והחיצוני ידע לכבוש לב כל. תמיר, בלונדיני, תלמיד מבריק, חבר מסור, מתעניין ואיכפתניק. הוא ידע לשלב לימודים בפעילות חברתית בבית-הספר ובתנועת הנוער, ועדיין נותר בידו זמן בשפע לקריאה ולטיולים. מחנך כיתתו מספר עליו: "המפליא בשייקה היה האיזון שבין פעילותו הלימודית לבין פעילותו החברתית. למרות היותו תלמיד אידאלי, מנקודת המבט של מוריו, היה מכובד ואהוב על חבריו, והם קבלוהו כדוברם ומנהיגם. הוא היה נחבא אל הכלים ויחד עם זאת, אינו נחבא, צנוע וחייכני ועם זאת - ביד בוטחת - מנותני הטון בחבורה. כדבר מובן מאליו נבחר לייצר את הכיתה בועד ובמועצת התלמידים". בקיץ 1966 נבחר לייצג את בית-ספרו במשלחת נוער לצרפת ולאיטליה. את בית-הספר התיכון סיים כשבידו שתי תעודות - תעודת בגרות מעולה ותעודת הוקרה על הצטיינות בפעילות חברתית. בקיץ שלאחר מלחמת ששת הימים גויס לצה"ל. הוא הוצב בחיל ההספקה, עבר במהירות את מסלול ההכשרה הצבאי, וכשנה לאחר גיוסו הוסמך כקצין. הוא שירת כמפקד מחלקת צוערים בקורס קציני הספקה, ואחרי-כן התמנה למפקד הקורס - תפקיד שהיה בתקן גבוה בהרבה מדרגתו הצבאית. אל הצבא והפיקוד הביא אתו רוח חברות בלתי פורמלית, וחיפש תמיד את החייל שמאחורי המדים. מפקדו מספר: "הוא הסתדר עם פקודיו בצורה יוצאת מהכלל. הרי בדרך כלל, חייל, קצת רע לו. הוא אינו מקבל הכל כפי שהוא רגיל, ומיד הוא מתלונן. במחלקה של שייקה לא שמעתי מלה. כל דבר בא למפקד, לשייקה, והוא טיפל בסבלנות ובמסירות". עם סיום אחד מקורסי הקצינים, שעליהם פקד, אמר לחייליו: "הדבר החשוב ביותר בתכונותיו של קצין הם משמעת, תושייה ויושר". כמפקד קורס קציני הספקה שאף להכניס לנושאי הלימוד גם נושאים המרחיבים את אופקיו של אדם, ותבע לא להסתפק בלימודים צבאיים בלבד. אחד מחייליו זוכרו: "יחסו אלינו היה יחס אבהי... שייקה דאג לספק לחייליו מזון ולבוש, עוד לפני שהגיש לעצמו. הוא היה קצין מסור אחראי ונאמן..." בקיץ 1970 השתחרר מצה"ל ופנה ללימודי כלכלה באוניברסיטת תל-אביב. גם כאן היה מעורה בלימודים ובחיי החברה. סטודנט מחבריו כותב: "שייקה בחור שקט, אהוב, מקובל על חבריו. מאלה שעוזרים כשצריך". תוך כדי לימודים נשא אישה והחל לעבוד ככלכלן במכון לייעוץ ולמידע ברמת-גן. כדרכו, היה מסור לחבריו ולעבודה בכל לבו. ביום נפילתו שלח מכתב לחבריו לעבודה, דרש בשלומם וביקשם לעדכן אותו בכל הנעשה במכון, כדי "שישאר בעניינים". הוא סיים את לימודי ב.א. בכלכלה, והתקבל להמשך לימודי מ.א. במנהל עסקים, אך לא זכה להתחיל בהם. ביום הכיפורים, עם פרוץ המלחמה, התגייס עוד בטרם נקרא לשירות. מפקדו משחזר: "שייקה התייצב לגיוס ביום הכיפורים בצהרים, עוד לפני שהצו הגיע לביתו. כשהוא נכון למלא כל תפקיד שהוטל עליו, החל שייקה בארגון מחלקתו והכנתה, תוך דאגה מתמדת לכל אחד מחייליו היוצא למלחמה. תכונה זו של מסירות והתמדה זכתה להערכת כולנו". ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) בשעות אחר הצהריים נפל ישעיהו בקרב ליד דוור-סואר, על גדות תעלת סואץ. מפקדו זוכר את הקרב האחרון: "וכך, פעם אחר פעם, התקדם עם אנשיו ורכבו עד לקו החזית, ותחת אש אוייב עזה ביצע את התדלוק עד אחרון הטנקים. תוך כדי ביצוע התפקיד, נפגע מאש ארטילרית כבדה ונפל... הוא היה מפקד מעולה". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול והוא בן 24 שנים במותו. השאיר אחריו אישה, אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן. הוריו הנציחו את שמו בספריית כתבי העת של הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל-אביב.