"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

שמואל (שמואליק) מלכא, בן ברכה ודניאל, נולד וגדל בטבריה. לאחר שסיים את לימודיו בביה"ס כי"ח (אליאנס), עבר ללמודי המשך בביה"ס "תיכון בגליל". הוא היה חניך תנועת "מכבי", ולא בכדי התפתחה בו זיקה לספורט ובייחוד לשחייה ולשייט. שמואל, אשר כל גאוות משפחתו הייתה עליו, היה מקור לא אכזב לידידיו, למוריו ולמיודעיו. בין כתלי חדר המורים נישא שמו בפי-כל כנער חרוץ וכשרוני. פעמיים זכה לקבל מידי מוריו את פרס התלמיד המצטיין בכיתתו. בבוא הצו - יצא לשרות ולבו מלא על גדותיו. שמואל, גבוה וחסון, שאפיין במדי צה"ל את חייל השדה הקשוח אשר לא יחת - המשיך במסורת ההצטיינות. טרם עברו חדשים מעטים מאז גיוסו וכבר נמנה על מפקדי צה"ל בגדוד מרגמות. הוא עבר קורס אחר קורס ואת כולם סיים כחניך מצטיין. אך הוא לא מצא ספוק בגדוד המרגמות, הוא רצה להיות בקו הראשון לפגישת פנים אל פנים עם האויב, ולכן, בהתלהבות רבה יצא לקורס צניחה. עם פרוץ מלחמת סיני, לאחר קורס הצניחה, לקח שמואליק חלק פעיל בקרבות והוכיח למפקדיו כי הוא בעל כשר מנהיגות מעולה. שמואל, שנולד לחופה של הכנרת, שאותה אהב אהבה עזה, היה גם בין משתתפי "מבצע כנרת", וכמו כן נטל חלק פעיל בפעולת התגמול בקלקיליה. בכל המבצעים, שבהם השתתף, היה סמל הגבורה וההקרבה העצמית. ביום י"ד בחשוון תשי"ז 8.11.57 נפל בואדי ערה וקברו הרענן נכרה לחופה של אותה כנרת שכה אהב. מדברי מפקדו הישיר: "רב"ט מלכא שמואל שרת תחת פקודי תקופה ממושכת למדי - שמשתי מפקדו בקורס סמלים, הוא היה חניך מצטיין, כך שהספקתי להכירו ולתהות על קנקנו. קשה להגדיר את שמואל, הוא היה משהו מיוחד במינו. בתקופת שרותי בצה"ל הייתה זו הפעם הראשונה שנתקלתי בדמות כזו, הוא שמש כסמל לפקודיו, שהעריצוהו כפי שמעריצים מעטים בלבד. הוא לא היה ממושמע כמקובל, נסוכה בו משמעת פנימית עמוקה, והכרה מלאה במשימה המוטלת על צה"ל. כל תפקיד שהוטל עליו בוצע במדויק ובזמן. אפשר היה לסמוך עליו, ללא כל צל של ספק שיבוצע הדבר כראוי. כשהודיעוני על נפילתו, זועזענו כולנו". (סרן משה ש.)