"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

משה בן לאה וצבי, נולד ביום ח' בכסלו תרצ"ב (18.11.1931) בעיר לופני אשר ברומניה. המשפחה מוצאה ממשפחת רבנים בגליציה. בפרוץ מלחמת העולם השנייה גורש מביתו ובשנת 1947 עלה לארץ בעלייה ב' דרך קפריסין עם "עליית הנוער". בנעוריו ברומניה פעל למען הרעיון הציוני ובשהותו במחנה קפריסין השתתף באופן פעיל בבעיות החברתיות של גרעין ההכשרה לא מתוך שאיפה לכבוד אלא מתוך דחף מצפוני והכרתי. אחרי ההכשרה באפיקים גויס לצה"ל בנובמבר 1948 ושירת במסגרת נח"ל. לאחר מכן עלה להתיישב בקיבוץ האון אשר ממזרח לכנרת. בשנת 1955 נמנה עם עובדי מדור המים של הסוכנות היהודית במחלקת ההתיישבות של מחוז צפון. תוך מספר שנים עלה לתפקיד מהנדס ביצוע ובשעות שלאחר העבודה עשה מאמצים לקידום המקצוע בלמדו בקורסים גבוהים של הטכניון העברי בחיפה. לאחר שחרורו משרותו הסדיר היה נקרא מדי פעם לשירות מילואים ובמסגרת זו נמצא גם בימי מלחמת ששת הימים. בן נאמן היה להוריו, בעל ואב מסור ואוהב, חבר למופת ומעל לכל איש המוסר והצדק אשר נלחם בקיצוניות בכל תופעה של שחיתות, ניצול או רשלנות. הוא היה חי במתח מתמיד ושאיפה לדיוק במחשבה וביטוי ובמלחמה בכל תופעה של פשרה או ויתור. עם כל אלה היה בעל לב טוב אשר נגלה מבעד לחיצוניותו הקשוחה. הוא ניחן באומץ לב ולא חסך מעצמו כל סכנה כדי לבצע את המוטל עליו. משה נפל ביחידה שלחמה על מוצבי יעבד אשר בשומרון והמשימה בוצעה תחת אש חזקה ובחשכה ויחידתו של משה סבלה אבדות רבות. על אף אש האויב החזקה המשיך הצוות בפיקודו להפעיל את המרגמה ולשתק את מוצבי האויב, אך תוך כדי מתן סיוע נפגע מכדור אויב ונפל. זה היה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967). הניח אשה ושלוש בנות. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. שמו מוזכר בספר "אנשי הפלדה" לאליעזר גולן. בילקוט עיזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל- "גוילי אש", כרך ד'- מובא מעיזבונו.