"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

בנם של ברוריה ויוסף. נולד בחיפה ביום כ"ח בחשוון תש"ם (18.11.1979). אח צעיר לאמיר ואח בוגר לאוריאן, שנולדה כשהיה בן ארבע-עשרה. אלעד אהב מאוד את אחותו הקטנה ותמיד שמח לטפל בה, להאכיל אותה, לשחק איתה ולשמור עליה. כאשר היה אלעד בן שנתיים, עברה המשפחה להתגורר בקרית מוצקין. שם החל אלעד את לימודיו בבית-הספר היסודי "שרת", בו למד עד כיתה ד', עת עברה המשפחה לקרית ביאליק. הוא המשיך את לימודיו בבית-הספר היסודי "נעורים" בקרית ביאליק ומשם עבר לחטיבת-הביניים "דפנה". הוא עשה את לימודיו התיכוניים בבית-הספר המקצועי "אורט ביאליק", במגמת מחשבים. פרק חשוב בחייו של אלעד היה הספורט לסוגיו. במיוחד אהב לשחק כדורגל וברבות הימים לא ויתר על משחק זה עם חבריו, גם כשהיה מגיע עייף מאוד מן הצבא. כותבת עליו אמו: "אלעד היה אדם מתחשב, חבר נאמן, בוגר ואחראי. הוא היה חברותי, חייכן ואהוד על חברים רבים. מלא ביטחון עצמי, מוביל אבל לא מתנשא. הוא היה רגיש לצרכים של אחרים, מקשיב, מאזין, עוזר ומעניק עם המון שמחה וחיוך. הוא היה בן נהדר להוריו, פתוח, מלא שמחת חיים ואופטימיות. אח טוב לאוריאן ואמיר, נכד מקסים ואוהב לסביו וסבותיו." במלאות לו שמונה-עשרה שנים, התנדב אלעד למסלול קצונה ייעודית בחיל-הקשר והאלקטרוניקה. הוא עבר את המסלול מתוך מוטיבציה והנאה רבה - וסיים בהצלחה קורס קשר, קורס מ"כים, קורס קצינים ומסלול השלמה חילית לקצונה. אלעד אהב מאוד את הצבא, מתוך מוטיבציה רבה ושמח לשרת כקצין. לאחר שהשלים את מסלול הקצונה, שובץ אלעד כקצין קשר בבסיס תותחנים 305, אך לא הספיק למלא שם את תפקידו. ביום י"א בתשרי תש"ס (21.9.1999), נפל אלעד בעת מילוי תפקידו, בתאונת ירי, והוא בן עשרים שנה. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית-העלמין צור שלום בקריית ביאליק. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. אלעד הועלה לדרגת סגן לאחר מותו.