"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

משה גולומב (גולוב) בן פייגה ואנשל, נולד ביום י"ד בחשוון תרע"ב (11.5.1911) בפולטוסק, פולין. משנת 1924 היה חבר פעיל בתנועת "השומר הצעיר" ופעילותו בקן נמשכה גם במשך לימודיו בגימנסיה. לאחר שסיים לימודים אלה למד חייטות ועסק במקצוע. הוא הצטרף גם ל"החלוץ" ובו פעל שבע שנים, מהן שלוש שנים כחבר במזכירות הסניף המקומי. בשנת 1934 יצא להכשרה בסלונים ולאחר תקופת ההכשרה המשיך פעילותו ב"החלוץ", למען הקרן הקיימת ושאר משימות ציוניות. ביוני 1935 יצא לארץ ישראל ובה הצטרף לקיבוץ "משמר העמק". מחמת האקלים החם נתרופפה בריאותו והרופאים ציוו עליו לחזור לפולין, אך הוא סירב וסבל עד שהסתגל לתנאים וגילה ערנות, נאמנות ומסירות לעבודה ולפעילות בתנועתו. גם נודע בקרב חבריו כבעל מזג טוב, נוח לבריות ונוטה חיבה מיוחדת לילדים. בשנת 1942 התגייס לצבא הבריטי והחל שירותו בחיל התותחנים. בכל שנות השירות התגעגע מאוד אל קיבוצו, וכפי שכתב פעם "הגעגועים לקיבוץ דוחים אפילו את המחשבה על המוות". הוא שירת בקפריסין ומשעברה יחידתו לבריגדה היהודית יצא עמה לבורג-אל ערב שבמצרים ומשם לאיטליה. ביום י"ט בשבט תש"ה (2.2.1945) יצא עם כמה חיילים מן הכפר פיוג'י לשדה האימונים שבסביבה. מדריך האימונים החליט לחזור לכפר מכיוון שהמכונית נכנסה לשביל צדדי ולא מוכר. משה ירד לכוון את המכונית ואז התפוצץ מוקש שהוטמן בתעלה והופעל על ידי הגלגלים האחוריים של הרכב. הוא נפצע פצעים אנושיים והובל מיד לבית-חולים צבאי ברומא. מאמצי הרופאים להצילו לא הועילו והוא נפטר בבוקר יום המחרת. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי הבריטי ברומא. הסופר משה שמיר כתב לזכרו: "אדם שאוהבים אותו אינו מת. כל אדם, די שבאיזו פינה שהיא בעולם יהיה לב שיאהב אותו כדי שלא תהיה למוות שליטה עליו. הוא ימשיך לחיות בין האוהבים אותו"; קיבוץ משמר העמק הוציא לזכרו חוברת בשם "לזכר משה"; כן מונצח שמו בספר "הבריגדה היהודית".