"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

חמוס, בן טיטה ויעקב, נולד בשנת ת"ש (1940), בטריפולי שבלוב, בן בכור במשפחתו ברוכת הילדים. חמוס גדל והתחנך בסביבה דוברת איטלקית וערבית, מוקף חיבה ונערץ על אחיו ואחיותיו הצעירים ממנו. את חוק לימודיו היסודיים סיים בבית הספר "פייטרו ורי" שבטריפולי. בגלל המצב הכלכלי הקשה בבית נאלץ הנער לצאת לעבוד והוא הועסק כשוליה אצל מכונאי רכב. תוך זמן לא רב הפך חמוס לאחד המעולים שבעובדי המוסך. הוא רכש את לבם של הלקוחות ביעילותו, בחריצותו ובמאור פניו, והתחבב על הממונים עליו בנאמנותו הרבה לעבודה. כל השנים היה חמוס חבר פעיל בתנועת נוער ציונית ועקב בדריכות אחרי כל המתרחש בארץ. תמיד חלם כי ביום מן הימים יעלה ארצה עם הוריו, אחיו ואחיותיו וכולם ישתקעו בארץ. חמוס ידע לכבד את זולתו ולהטות אוזן קשבת למבוגרים ממנו. הוא היה בן מסור להוריו, ונהג לתת את כל שכר עבודתו לאמו. בעזרתו זו נתאפשר חינוכם של אחיו ואחיותיו הצעירים. אוהב חיים ואוהב הזולת היה חמוס, וכזה הכירוהו כל אוהביו. בעקבות מלחמת ששת הימים נתקף חמוס בהתלהבות עצומה והצליח לשכנע את בני המשפחה לעלות ארצה. הם חיסלו את כל ענייניהם בטריפולי, עברו לאיטליה ומשם עלו ארצה בשנת 1967 והשתקעו ביהוד. חמוס, שנקרא מאז עמוס בפי חבריו, התקבל מיד לעבודה במקצועו ונקלט בקלות במקום העבודה ובחברה, גם בשל כושרו המקצועי וגם בשל חביבותו. הוא היה אדם-עובד בנפשו ותמיד שמח בחלקו, שכן העבודה הייתה צורך ראשוני בחייו. מעולם לא התלונן על עייפות או על חוסר רצון לעשות ולפעול. חמוס גויס לצה"ל במחצית ינואר 1969. הוא עבר אימון בסיסי ושוחרר במחצית חודש אפריל. הצל היחיד שהעיב על אושרם של ההורים בבנם היה השארותו רווק. אבל כוס אושרם התמלאה כשהביא אל ביתם את חברתו אינס. השניים נישאו בטקס צנוע בבית הוריו והשתקעו בדירה שכורה באור-יהודה, שם נולדו ברבות הימים שני בניו, שעליהם הייתה גאוותו. את המשך אימוניו עשה תוך שירותו במילואים. הוא עבר קורס רגמים והוצב ביחידת תותחנים כרגם. אחרי-כן חזר לחייו הצנועים, לעבודתו ולמשפחתו. הוא חלם להעניק לבניו כל מה שנמנע ממנו, בגלל החיים הקשים בטריפולי. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא עמוס ליחידתו בסיני. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), הייתה יחידתו מוצבת באזור טסה ולפתע ניחתה הפגזה כבדה על האזור. עמוס נפגע מרסיס של פגז ונהרג. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית-שאול. השאיר אחריו אישה ושני בנים, הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב למשפחה האבלה כתב עליו מפקדו: "...חמוס נפל במערכה בעת מילוי תפקידו בחזית הדרום באזור טסה... חמוס ז"ל שירת ביחידת תותחנים והיה מסור לתפקידו ומלאו ללא חת. היה אהוד על חבריו ועל מפקדיו והיה נאמן לרוח הצוות, ישר ונאמן על חבריו. בשמי ובשם כל חיילי היחידה הנני מביע את צערנו העמוק והננו משתתפים באבלכם. זכרו יעמוד עמנו תמיד, בנופלו הוריש לנו את החיים".