"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

בת אסתר ומוריס. נולדה ביום ב' בחשוון תשל"ו (7.10.1975), בעפולה. בת בכורה למשפחה בת ארבעה ילדים. ילדותה ונעוריה עברו עליה בעפולה. ליאת למדה בבית-הספר היסודי "בית זאב", בחטיבת הביניים "בן גוריון" ובבית-הספר התיכון בקרית החינוך, במגמה ההומנית. ליאת אהבה במיוחד את תחומי האמנות. בילדותה למדה ציור, בנעוריה התעניינה בעיצוב אופנה, ושאיפתה היתה ללמוד אדריכלות. היא הרבתה בקריאת ספרות יפה ושירים, אהבה תיאטרון וקולנוע. בבית-הספר בלטה בלימודי ספרות, בהבנת הנקרא ובניתוח חומר ספרותי. ליאת היתה פעילה בתנועת "הצופים". נערה חייכנית, נעימת הליכות ותמיד מוקפת בחברים אוהבים. בשלהי חודש ינואר 1993, גויסה ליאת לשירות חובה בצה"ל. היא סיימה טירונות, הוצבה לחיל השלישות ונשלחה לקורס שלמות בבה"ד 11. בסיום הקורס קיבלה דרגת רב"ט והוצבה לשרת כשלמת וכפקידת שלישות ברמת הגולן. לדברי מפקדיה, היתה ליאת חיילת בעלת יכולת גבוהה מאוד. חרוצה, מסורה, מלאת חיוניות וכולה שמחת חיים. כל מה שביצעה עשתה ברמה גבוהה, גילתה מוטיבציה ושאפה להתקדם. ליאת השתלבה מבחינה חברתית, והיתה אהובה ומקובלת על מפקדיה וחבריה. ביום כ"ז בכסלו תשנ"ה (30.11.1994), נפלה ליאת בעת מילוי תפקידה. ליאת נפצעה אנושות מפגיעת מחבל בראשה, בפעילות חבלנית עוינת בעפולה, עיר מגוריה. היא הועברה לבית החולים "העמק" בעפולה, אך לאחר שעתיים נפטרה. ליאת הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בעפולה. הותירה אחריה הורים, אחות - מיטל ושני אחים - שלומי ושי. בת תשע עשרה היתה בנופלה. לאחר מותה, הועלתה ליאת לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "ליאת היוותה סמל ודוגמה לכל חיילי היחידה. ביוזמה שגילתה, במקצועיות בה ביצעה את כל המטלות, באהבה ובכבוד שרחשה לזולת".