"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

אדמונד (אדי), בן נינה ואלברט, נולד ביום כ' באייר תש"ז (10.5.1946) בספי שבמרוקו. הוא השלים את לימודיו היסודיים והתיכוניים בקזבלנקה, בבית-ספר מקצועי במגמה של טכנו-מתמטיקה. אחרי שסיים את לימודיו התחיל לעבוד במשרדו של אביו כפקיד והיה לו לעזר רב. אחר כך עבד תקופה קצרה בסוכנות היהודית במרסיי, ובשנת 1967 עלה ארצה בגפו. בארץ נשא אישה וביקש להקים משפחה. יחד עם רעייתו נרשם לאולפן גן-שמואל, ושם למדו את השפה העברית. אחרי שסיים את לימודיו באולפן, עבר לגור בנתניה, עבד שם במסעדה והשתכר כדי הצורך לפרנס את משפחתו. ב- 1968 נולד בנו בכורו. הוא רצה לפתוח מסעדה יחד עם חבר אולם אז הגיע צו הגיוס שלו. אדמונד גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1969 והוצב לחיל התותחנים. לאחר סיום הטירונות נשלח לקורסי תותחנות ונהיגה ולבסוף הוסמך כתותחן. אדי שירת רק שלושה חדשים בשירות סדיר, משום שהיה עולה חדש ומבוגר יחסית בגילו. בתחילת 1970 שוחרר מהשירות הסדיר והוצב לכוחות המילואים בגדוד תומ"תים ויחד עם גדוד זה יצא לתקופות של שירות מילואים. בסוף שנת 1971 נולד בנו השני. הוא היה אב ובעל למופת, מסור, נאמן ודואג למשפחתו. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גויס ונשלח לרמת הגולן. גדוד התומ"תים שלו נשלח לחזית ושם לחם כדי לסייע בבלימת התקדמות כוחות האויב. הגדוד עבר את כל קרבות הבלימה ואחר כך השתתף בפריצה אל מעבר לגבול. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973), כשלחם במובלעת הסורית במרחק של כ-30 ק"מ מדמשק, נתכה לפתע אש על הסוללה שלו ואדי נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו אישה, שני בנים, הורים, שתי אחיות ושני אחים. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת רב-טוראי.