"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

סידני בן סעיד, בן מסעוד ומרסל, נולד בכ"ה באלול תש"ג (25.9.43). בחור קסם המצטיין בתחום האתלטיקה והאגרוף. בית הוריו היה בית מסודר ומלא רוך ואהבה. סביבת מגורים הייתה עוינת וסידני הצעיר הבין שעתידם של כל היהודים בארצם הם. צעיר מששת אחיו ואחיותיו היה סידני. בכל זאת, הוא- הוא החלוץ למשפחה כולה. בשנת 61, בגיל 17 עזב את אורן, עיר הולדתו, עלה ארצה יחידי לקיבוץ חניתה, לפני גיוסו לצה"ל. הוא היה קשור למשפחתו ועודדה לעלות ארצה ועם בואה, הצטרף אליה לדימונה ועבד כמפעיל ב-"ים המלח". במרץ 1962- חודשיים לאחר צאת משפחתו מאלג'יריה, התגייס סידני לצה"ל. כאן מצא כר נרחב לפעילותו הספורטיבית ועסק בריצה, כדורעף וכדורגל. היו לו ידי זהב והצליח בכל אשר עשה. בשעות הפנאי עסק בפיסול. סידני עמל קשות כדי לעזור להוריו אותם אהב אהבת נפש. רכש עבורם שירה מכל הכנסותיו והספיק לסלק את השטר האחרון של המשכנתה. נפל במלחמת ששת הימים בלילה הראשון של הקרבות באום כתף. התותח עליו שירת נפגע ישירות, אך סופר שסידני לא נהרג מיד והספיק לגלות הקרבה כמפקד טנק, לעזור לחברים פצועים ולעודדם ורק אז נפגע שוב- רסיס נתקע בלבו שנדם ביום 5.6.67 חצות הליל. סידני אהב מאוד את החיים, אהב לעזור לכל אחד. נדיבות ואדיבות היו התכונות הכי בולטות שלו, יחד עם חיוך רחב ומלבב. היה בן עשרים וארבע וחצי כשנפל. יהי זכרו ברוך.