"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

יצחק (איציק), בן שרה ויהודה, נולד ביום י"ג בסיון תש"ב (29.5.1942) באוזדא שבמרוקו ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1956. הוא למד בבית-ספר יסודי במרוקו ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר היסודי על-שם שמעון בר-יוחאי בהרצליה. יצחק היה תלמיד טוב, אהוב על מוריו ועל חבריו. הוא היה חובב ספורט וכיוון שהיה חסון, כתפיו רחבות וכושרו הגופני מעולה, עסק הרבה בהרמת משקולות ונמנה עם נבחרת מרימי המשקולות בנווה-ישראל. את זמנו הפנוי הקדיש לקריאת ספרים. יצחק גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1960 והוצב לחיל התותחנים. לאחר שהשלים שורה של קורסים והשתלמויות נהיה תותחן מצוין. ביחידתו נחשב חייל אחראי ומסור לתפקידו, ממושמע וצייתן ושימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב ובסבילותו. בתקופת שירותו השתדל שלא להדאיג את בני משפחתו והקפיד לכתוב מכתבים הביתה. לאחר שסיים יצחק את שירותו הצבאי הסדיר הלך לקיבוץ כדי לבחון אם יסכים להיות בו, אך לאחר תקופה מסוימת חזר והתגורר בעיר. יצחק היה אדם אופטימי, מאמין בבריות, שופע עליצות ומלא שמחת חיים. חבריו אהבוהו על שהיה מסביר פנים לכל, עליז ומרבה להתבדח, אדיב ומנומס, נעים-הליכות וטוב-לב. הוא היה מוכן תמיד לעזור לזולת, היה צנוע והגון והצטיין בפשטות הליכות. בשנת 1964 נשא את חברתו אניטה לאישה. הוא היה בן נאמן להוריו, בעל מסור ואב אוהב לילדיו. הוא היה בעל מקצוע מעולה בתחום הבניין, העסיק שני פועלים ובנה בית כנסת בהרצליה. על השתתפותו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גויס יצחק ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. בקרב שהתחולל ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) בגזרה המרכזית, נפגע יצחק מפגז ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקריית-שאול. השאיר אחריו אישה, שני בנים ושלוש בנות, אב, אם, שני אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יצחק ז"ל היה איש צוות בכיר, מסור ואהוד על חבריו, ומילא את תפקידו באמונה". בעזרת משרד הביטחון הקימו הוריו לזכרו חדר ספרייה תורנית בבית-הספר על-שם ר' שמעון בר-יוחאי בהרצליה.