"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

יהודה נולד ב- 2.11.1962 בבית החולים "שערי צדק" בירושלים למשפחת בן ארוש, הבן החמישי מבין שמונה ילדים. את ילדותו עבר בשכונת קטמון ח' בירושלים. את לימודיו התיכוניים עשה בישיבה התיכונית במבשרת, ירושלים. בשנת 1980 התגייס לצה"ל והוצב לחיל התותחנים. שירת בגדוד 9242 בסוללת "בועז". במהלך שירותו השתתף במלחמת שלום הגליל. בשנת 1988 החל לעבוד בחברת החשמל והצטיין בעבודתו. מנהל המחלקה במקום עבודתו העלה קווים לדמותו ביום הלוויה: "נמצאים פה אתך היום כל חבריך לעבודה, עובדים ששהו במחיצתך במרבית שעות היום, שביצעתם יחד עבודה שהיא קשה, מתישה וגם מסוכנת, היית עמוד התווך בצוותים אותם ניהלת, עובדים שאהבו לעבוד איתך, שאהבו לשבת לידך, שאהבו לדבר איתך, שאהבו לצחוק אתך, שאהבו להיות בקרבתך, עובדים שעשו מאמצים רבים כדי להיכלל בתוך הצוות שלך שאותו הנהגת, כיוון שהיית ראש צוות כסמל למופת ועל זה נאמר: "ורוח הבריות נוחה הימנו". יהודה אף שאף להתקדם והחל ללמוד הנדסת חשמל, אך נאלץ להפסיק את לימודיו עקב מות אביו בשנת 1989 ממחלת הסרטן. בשנת 1990 הכיר יהודה את אורית ונשא אותה לאישה ב- 1991. הזוג הטרי והמאושר עבר להתגורר בשכונת קטמון מקום מולדתו. ב- 1993 נולד בנם הבכור דוד, אשר ניקרא על שם אביו של יהודה, והמשפחה החדשה עברה לגור במעלה אדומים. בפברואר 1996 נולד הבן השני שניקרא לירון. יהודה היה אזרח למופת, הוא התנדב למשמר האזרחי בעיר מגוריו ואף קיבל תעודת ההערכה מראש העיר על שירותו הנאמן והטוב. משפחתו מתארת אותו בהערכה, ההערצה וגאווה: "יהודה היה אזרח למופת, חייל מסור, אהב לתרום לזולת, התנדב לכל משימה, היה חביב על כולם, אדם ישר בעל טוב לב נדיר". ילדיו נזכרים בחיבוק "הדוב" המפורסם שלו שלא ניתן לשכחו, ובחיוכו הרך והאוהב. יהודה היה עדין נפש, בן למופת, אבא מדהים, בעל לתפארת ואח אהוב ונערץ. ב- 28.7.1997 התגייס יהודה לשירות מילואים והוצב בבית לחם, הוא נהרג בתאונת דרכים קטלנית בט"ו באב, חג האהבה, 18.8.1997, יומיים לפני שחרורו. יהי זכרו ברוך! ראש המחלקה במקום עבודתו אמר עליו: "נמצאים פה איתך היום כל חבריך לעבודה, עובדים ששהו במחיצתך במרבית שעות היום, שביצעתם יחד עבודה שהיא קשה, מתישה וגם מסוכנת, היית עמוד התווך בצוותים אותם ניהלת, עובדים שאהבו לעבוד איתך, שאהבו לשבת לידך, שאהבו לדבר איתך, שאהבו לצחוק איתך, שאהבו להיות בקירבתך, עובדים שעשו מאמצים רבים כדי להכלל בתוך הצוות שלך שאותו הנהגת, כיוון שהיית ראש צוות כסמל למופת ועל זה נאמר: "ורוח הבריות נוחה הימנו"."