"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

משה, בן מרגלית ואברהם, נולד בכ' באייר התרצ"ה 23.5.35, בקהיר מצרים, שם למד בביה"ס "כל ישראל חברים". כשמלאו לו שתיים עשרה, עלתה המשפחה ארצה, והתיישבה בירושלים. עם פרוץ מלחמת הקוממיות נותקה המשפחה ברוכת-הילדים מן האב, שמצא עבודה בת"א, ומשה נאלץ לצאת לעבודה כדי לעזור בפרנסת המשפחה. הנער בן השלוש עשרה לא בחל בשום עבודה - מכר עיתונים והוביל מים בירושלים הנצורה והמופגזת. בתום מלחמת העצמאות, עברה המשפחה לת"א והתאחדה עם האב. משה עבד כמסגר בביח"ר "הארגז" בשעות הבוקר, ובערב השלים את השכלתו המקצועית בביה"ס ע"ש מקס פיין, ולאחר מכן אף למד לבגרות במכון להשכלה בכתב. משה התגייס לצה"ל בשנת 1953, היה בקורס מ"כים והשתתף בקרב על ניצנה לפני מבצע קדש. מספרת אחותו אורלי: "הוא היה גבר חסון, שופע אהבה לכל הסובב אותו: משפחה, חברים ושבילי מולדת. הוא הרבה לטייל בארץ, כשגולת הכותרת בכל טיוליו הייתה צעדת ירושלים. משה אהב לנגן במפוחית פה, לצלם בני משפחה, חברים ונופי הארץ ולרכב על אופנוע. משה אהב את הצבא והיה חייל גאה. דמותו מיטשטשת והולכת עם השנים ורק תמונותיו מחיות אותו בקרבנו: זקוף קומה, מחייך מלוא הפה והעיניים, כשהוא תמיד בחיק הטבע או מוקף חברים ובני משפחה." את שירות המילואים עשה משה בגדוד תותחנים 872. במלחמת ששת הימים שירת ככוון התותח. מספר עליו מפקד הצוות: "הוא היה איש צוות מעולה ומילא את תפקידו במסירות. היה המבוגר שבינינו ובתור שכזה, תרם רבות לצוות מניסיונו ומהשקט הנפשי שלו". משה נפל ביום השלישי למלחמה בהיתקלות עם כוחות שריון למרגלות ג'בל הילל. הוא הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי, והועבר לאחר זמן למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. בן שלושים ושתיים היה במותו. הניח אישה ושני פעוטות: בן - אבי, ובת - עידית, שהם כיום נשואים והורים לילדים. נזכור אותך, משה, ונזכור את דמותך האבהית, האוהבת והדואגת. נזכור את החיוך ואת שמחת החיים. מה לא היינו נותנים כדי שתוכל לראות את נכדיך, אתה - צעיר נצחי וסבא!