"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

אורבך, אברהם-יהודה ("במי") בן אפרים-אלימלך וחנה, נולד ביום ט"ו בחשון תש"ו (22.10.1945) בירושלים. גדל וחונך בסביבה שקבלה עליה לחדש את הברית בין חיי חירות ועצמאות במדינת ישראל, לבין אמונה שלמה בתורת ישראל ובשמירת מצוותיה. את לימודיו היסודיים והתיכוניים סיים בבית-הספר "מעלה" ולאחר-מכן למד באוניברסיטה העברית בפקולטה למתמטיקה ולפיסיקה וקבל את התואר B.S.C בו בזמן למד בחוג לתלמוד. אברהם-יהודה השתייך להסתדרות הסטודנטים "יבנה" והיה חבר בתנועה ליהדות של תורה. היה חובב מוסיקה ואף התעניין באסטרונומיה. באוגוסט 1963 גויס לצה"ל והגיע לדרגת סגן. התנדב לשירות-קבע ומפקדיו אפשרו לו להמשיך בלימודים לקראת התואר השני במתמטיקה. אברהם נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ח בטבת תשכ"ח (19.1.1968), בעת שנערך ניסוי מבצעי של הטסה במסוק של מרגמות 120 מ"מ ופצצות, הצבתן במקום וירי לעבר מטרה שנקבעה. כל הניסוי נערך בלילה. עם נחיתת המסוק הוצבה מרגמה ובוצע הירי. הפצצה השנייה או השלישית התפוצצה מיד עם יציאתה מהקנה וגרמה להריגתו של אברהם ולפציעתם של עוד עשרה חיילים שהיו בצוות המפעיל. הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. קצין-התותחנים הראשי, במכתב תנחומים למשפחה, כתב בין השאר כי מיד עם גמר הקורס (בבית הספר לתותחנות) הוצע לו למלא תפקיד של קצין-מחקר עוזר. "בתפקידו זה השקיע את מירב מרצו וזמנו ומילא אותו בצורה מבריקה ממש. שום דבר לא היה קשה מדי לגביו. רוח-התנדבות אשר פעמה בו לא נתנה לו מנוח עד אשר בנוסף לתפקידו הרגיל מילא עוד תפקידים בהדרכת יחידתו לקרב - יחידה אשר איתה השתתף במלחמת ששת הימים והתגלה בה בנוסף להיותו איש מדע כאיש שדה ומפקד לדוגמא. הוא היה משוכנע שתרומתו אינה מספיקה עדיין והתנדב להמשיך בתפקידו בשירות-קבע, דבר שעליו זכה במלוא הערכת הרמטכ"ל רגעים ספורים לפני נפלו על המשמרת". ב"נזכור" ספר שהוציאה האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי, הובאו תולדותיו.