"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

יוסף בן שושנה ויפת, נולד ביום ז' באלול תש"ד (26.8.1944) בפתח-תקוה. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973) נפל בהתקפת מטוסי אויב מערבית לאגם המר. בן 29 היה בנופלו. הניח אשה זיוה, בן תמיר ובת שנולדה לאחר מותו ונקראה על שמו - יוספה. כבן למשפחה תימנית התחנך בילדותו ב"חדר" בשכונת מחנה יהודה שבפתח תקוה ובבית ספר היסודי "נצח ישראל". מנעוריו היה תלמיד חרוץ ואחראי ששאף להרחיב את השכלתו ופעל רבות למען תלמידים בבית ספרו. מוריו אמרו עליו כי היתה בו מזיגה של משמעת ודרך ארץ כלפי הורים ומבוגרים. עדינות ותקיפות. בנובמבר 1961 גויס לצה"ל. במסגרת שירותו בחיל התותחנים עבר קורס מכי"ם וקורס תותחי שדה מתנייעים. היה בקי בכל מקצועות התותחנות. מתפקיד של חייל בצוות עד לתפקיד של מפקד צוות מצטיין. מאז שחרורו משירות סדיר הוצב לשירות מילואים בגדוד. יחד עם הגדוד עשה את האימונים בדרום, את מלחמת ששת הימים. מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. במסגרת שירות מילואים סיים קורס הכנה לקורס קציני חת"מ. לאחר שחרורו משירות חובה עבד בדפוס ואח"כ השתלם ועשה חייל בעבודת ניסור יהלומים. בערב למד להשלמת תעודת הבגרות. חלק ניכר מזמנו הקדיש לפעילות חברתית תרבותית. הוא נדהם למראה העזובה והשממון התרבותי בקרב הנוער בשכונתו ובסביבתה ונרתם לעשייה ברוכה. הקים חברה מאורגנת לפעילות תרבותית של צעירים וצעירות בשכונת שעריה ומחנה-יהודה ושכנע את מועצת עירית פתח-תקוה להקצות מבנה כאכסניה לפעילות זו, יזם הרצאות לבני הנעורים. אירגן תערוכות ותצוגות של ציירים ופסלים. הקים חדר קריאה ופעל ללא ליאות לגיבוש הנוער. יוסף ניסה לעזור בקליטת העליה בסביבתו ונאבק למען מתן אפשרויות שוות לתעסוקה ולפרנסה בכבוד לאותם צעירים שקשתה עליהם ההקלטות בחברה הישראלית. הדאגה לכלל עמדה במרכז חייו של יוסף. יחד עם זאת הקפיד לעזור להוריו, לטפל בארבעת אחיו ואחיותיו. להקים בית בישראל ולהיות אב מסור לבנו. גם במסגרת 872 בלטו דאגתו הרבה לזולת וצניעותו. תכונות שהביאו להערצתו על ידי פקודיו ומפקדיו. חיילים בגדוד זוכרים היטב שהיה נוטל חלק פעיל במלאכת התחזוקה והטיפול בתותח, שהיה מוכן לוותר על מקום ב"טרמפ" בלב המדבר למען חבר ושהיה נכון לסכן עצמו תחת אש ולהחלץ לעזרת חבר. במלחמת יום הכיפורים עבר עם הגדוד ימים קשים של קרבות הבלימה, ההבקעה והצליחה לאפריקה. ביום 16 למלחמה בשעות הצהרים נפל בהתקפת מטוסים בקירבת ג'בל-ג'ניפה, מערבית לאגם המר. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בפתח-תקוה. בן 29 בנפלו. נזכור אותך יוסף. נזכור את הדאגה לזולת. נזכור את טוב הלב ואת אהבת העם והמדינה. יהי זכרך ברוך.

ממכשירי הקשר נשמעה הקריאה: "דרדרים! דרדרים!" כולם כבר מתורגלים, עוזבים הכל ומתפזרים בשטח. רק הקשר נשאר על זחל"מ המפי"ק צמוד למכשירי הקשר. מטוסי האוייב קרבים. זוגות-זוגות הם צוללים. צולפים וזורעים פצצות. ההתקפה צפופה ומדוייקת. אחד הפגזים נוחת מאחורי הזחל"מ. חלקו העליון של הזחל"מ מתעופף באויר. עובדיה הקשר קם, כולו מכוסה אבק. הוא לא נפגע, אך היו פצועים רבים והרוג - יוסף שרון ז"ל.