"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

בן יצחק ושרה. נולד ביום ג' באב תר"ץ (28.7.1930) בחיפה. בן למשפחת-פועלים ותיקה. אחרי סיימו את לימודיו בבית-הספר היסודי בנשר, מקום מגורי-הוריו, למד בסטיפנדיה במשך ארבע שנות לימודיו התיכוניים בבית-הספר הריאלי בחיפה ובסיימו את הלימודים שם הוענק לו פרס על-שם ד"ר בירם כתלמיד המצטיין בהישגיו בלימודים וביחסו לבית-הספר. היה בעל הגיון ויושר-לבב ונימוסיו לא מנעו ממנו מלתת ביטוי נמרץ להשקפותיו. בן שבע-עשרה ומחצה היה בתום שנת-לימודיו האחרונה (במחזור תש"ח) ומייד התגייס לצבא ונתן את ידו לאחיו במלחמת-הקוממיות. גם אחרי מלחמת-הקוממיות המשיך את שירותו בצבא-הקבע קרוב לשנה. לאחר-מכן סיים את לימודיו בטכניון העברי בחיפה כמהנדס בפקולטה לבניין. אותן תכונות, שתודות להן הצטיין בלימודיו, הביאו לו הצלחה גם בעבודתו המעשית: דייקנותו ושקדנותו סייעו להתקדמותו בעבודה. עם תום לימודיו עבד בטכניון בתחנה לחקר הבניה. לא היה גבול למסירותו לתפקידו ועד מהרה רכש את ידידותם וחיבתם של כל עובדי-המעבדה. היה אחראי להדפסת הירחון "בשדה הבניה" והיה עושה לילות כימים בבית-הדפוס מתוך קפדנות על כל אות ותג, כדרכו בכל בדיקותיו במעבדה. בפרוץ מערכת-סיני הובא אליו צו הקריאה בלילה, אך לפני צאתו לדרך מצא לנכון להשאיר כמה מכתבים מפורטים על הבדיקות שהיו בטיפולו וגם מן החזית שלח מכתב ובו הוראות בדבר החומר שעל שולחנו, אך מכתבו זה הגיע יחד עם הבשורה על נפלו. בנפלו כבחייו היה דוגמה של אדם ללא חת הממלא תפקידו בנאמנות עד הסוף. הוא שירת כקצין-תותחנים וביום כ"ט בחשון תשי"ז (3.11.1956), בנסותו לחלץ את מפקדו הפצוע ממטר יריות-האויב, נפל בקרב. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי וביום ה' בחשון תשי"ח (30.10.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. הניח אישה, הורים ואחות. בספריית בית-הספר הריאלי הוקדש ארון-ספרים על-שמו ולזכרו. כן החליטה הנהלת בית-הספר לתת פרס שנתי על-שמו לתלמיד מצטיין בלימודיו.