"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

יצחק, בן מרים ויהודה, נולד ביום י' באלול תשי"ד (8.9.1954) במושב רינתיה. כינוי החיבה שלו בפי קרובים וחברים היה 'איציק'. למד בבית-הספר הממלכתי-דתי 'רינתיה' והמשיך ללמוד בבית-הספר המקצועי-התורני 'נחלים' שבמושב נחלים. עבד במושב בחקלאות ובעיקר בטיפול בעדר בקר. יצחק גויס לשירות חובה בצה"ל בחודש יולי 1972, הצטרף לגרעין הנח"ל 'פארן' ולאחר-מכן סופח לגדוד תותחנים, שעמו עבר את מלחמת יום-הכיפורים. לאחר שחרורו מן השירות נשא לאישה את סיסי. בני הזוג הקימו את ביתם בקיבוץ מנרה וחיו בקיבוץ במשך 15 שנה. יצחק נשא בתפקידים שונים. ריכז את מטע האבוקדו והתפוחים, שימש כרכז רכב ואחר-כך עבד בבית האריזה ובשיווק פרי בכל רחבי הארץ. איציק אהב את הארץ ואת עבודת האדמה והיה אדם רודף שלום. הוא סייע לכול, בצניעות מלווה בחוש הומור. בחודש יולי 1986 העתיקה המשפחה את מגוריה לראשון לציון, שם היה פעיל ב'משמר האזרחי' והתנדב ליחידה מיוחדת ללוחמה בפשעים חמורים מטעם משטרת ראשון לציון. הוא אהב את הצבא והיה מסור לשירותו בו. יצחק נפל בקרב ביום י"ד באייר תשמ"ט (19.5.1989) במסגרת שירות מילואים, בהיתקלות עם מחבלים בכפר בית אולא ליד חברון והובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר רעיה, שתי בנות, אב ושמונה אחים. הועלה לדרגת סמ"ר לאחר נפילתו. שר הביטחון יצחק רבין כתב במכתב תנחומים למשפחה השכולה על יצחק, שהיה "מפקד לדוגמה, ששימש מופת לחייליו, דאג להם, התנדב לכל משימה ... בדבקות ועקשנות השיג את מטרותיו". ארגון הסטודנטים היהודיים ברומא הנציח את זכרו בנטיעת עץ ביער הקרן הקיימת לישראל.