"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

יצחק ('איציק') צדוק, בן ניסן ואסתר, נולד ביום ו' בכסלו תשי"ד (13.11.1953) בפתח-תקוה. איציק התחיל ללמוד בבית-הספר הממלכתי-דתי 'מורשה' והיה תלמיד למופת. בטוב-לבו, בסמכותיות שהקרין מסביבו וביפי מראהו היה משכמו ומעלה. חבריו העריכוהו מאוד, ומקומו לא נפקד משום אירוע חברותי. במסיבת סיום בית-הספר היסודי היה 'כוכב' הצגת הסיום וזכה למחיאות כפיים סוערות. יצחק המשיך ללמוד פרק-זמן מסוים בבית-הספר המקצועי עמל, אך בגלל בעיות משפחתיות עזב את הלימודים ויצא לעבודה הרחק מן הבית. כיון שכך היה יום בואו אחת לשבוע - לשבת - יום חג למשפחה, לאחיו ואחיותיו ולחבריו הרבים. בני משפחתו אהבוהו, וגם בני השכונה רחשו לו אהדה רבה. יצחק גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1972 והוצב לחיל-התותחנים. לאחר הטירונות עבר קורס תותחנות-שדה, תותחנות-תומ"ת ולבסוף שירת כנהג משאית כבדה. איציק עבר בשלום את מוראי מלחמת יום-הכיפורים, אולם, נפשו הרגישה נפגעה מכל מה שעבר עליו ובמיוחד נפגע ממותו של חברו הטוב, בני, שנפל בקרבות השריון ברמת הגולן. מאז הורגשה עצבות בעיניו של איציק. כדי לעודד אותו החליטו חבריו לערוך מסיבת פורים. איציק נרתם לעבודה בכל מרצו. הוא חילק תפקידים והטיל משימות. אך יום לפני המסיבה, ביום י"ג באדר תשל"ה (24.2.1975), נפל יצחק בעת שירותו, ימים ספורים לפני שעמד להשתחרר. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבפתח תקוה. השאיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות. בן 22 בנפלו. בתעודת השחרור מהשירות הסדיר, שלא זכה לקבלה, צוינה התנהגותו כטובה-מאוד וכי מילא את תפקידו לשביעות-רצונם של מפקדיו, והיה חייל אחראי ומסור. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יצחק ז"ל שירת באמונה ובמסירות כל משך-שירותו הממושך בצה"ל. הוא היה חייל אהוב ויקר לנו ולכל חבריו, ומותו השאיר חלל ריק בקרבנו".