"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

אדריאן, בן פאני והניק, נולד ביום כ"א בתמוז תש"ו (20.7.1946) בבוקרשט שברומניה ולמד בבית-הספר היסודי "טרויצה" שבבוקרשט, ובבית-הספר התיכון מקצועי "אוגוסט 23", במחלקה לשרטוט טכני. אדריאן, או ננו, כפי שקראו לו בחוג המשפחה, היה ילד חביב ואהוב על הכל. מילדותו הצטיין בכל אשר עשה. בבית הספר התיכון זכה בכתר אליפות בשח-מט, והעיתונות המקומית אף הצביעה עליו כעל שחמטאי מבריק לעתיד לבוא. הוא היה גם ספורטאי מצטיין, במיוחד בענף הכדורסל. משסיים את לימודיו, עבד במשך שנתיים כשרטט טכני באחד המוסדות הגדולים בבוקרשט, עבודה שהייתה אהובה עליו מאוד. בשנת 1964 עלה לארץ עם משפחתו ועם חברת נעוריו, הרמינה, ומכיוון שלא ניתן לו לעסוק במקצועו, החל לעבוד כמכונאי. אדריאן גויס לצה"ל בראשית אפריל 1964 והוצב לחיל התותחנים, שם עבר קורס רגמים וקורס רגמי מכמ"ת. במסגרת שירותו השתתף במלחמת ששת הימים, וחבריו מספרים עליו שהיה פטריוט נלהב יותר מה"צברים". שירותו בצבא נראה לו כחובה מקודשת, ותמיד זרז את חבריו לעשות את עבודתם ביעילות ובאהבה. בשלהי יוני 1967, משהגיעה עת שחרורו, שב לעבודתו הקודמת כמכונאי. בשנת 1965 נשא לאישה את חברתו הרמינה, ובשנת 1970 נולד להם בן שקראו שמו עודד.אשתו מספרת: "אדריאן היה בעל נהדר ואב אוהב. היה מאוד מסור לילד ולבית והיה בעל ואב לדוגמה. זכרו לא יישכח לעולם מלבי, מלב בני, מלב הוריו, מלב אחותו ומלב כל מי שהכיר אותו". במלחמת יום הכיפורים שירת כמש"ק מרגמות בחזית הדרום. ביום כ"ד בתשרי תשל"ד (20.10.1973), בקרבות הקשים שנערכו באזור "החווה הסינית", נפגע ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקריית-שאול ביום י"ח באלול תשל"ד (5.9.1974). השאיר אחריו אישה ובן, אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "אדריאן היה חייל טוב וחבר למופת. הוא היה אהוב על הכל" וכתב מפקדו: "אדריאן היה מסור לתפקידו ומלאו ללא חת. הוא היה אהוד על חבריו ועל מפקדיו, והיה נאמן לרוח הצוות". לזכרו תרמה המשפחה מפת שולחן, מנורה, פמוטים ותיק לספר תורה, אשר הוכנסו לבית הכנסת האזורי באזור.