"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

דורל, בן סופיה ואיסיאן, נולד ביום כ"ה בסיון תשי"ג (8.6.1953), בבוקארשט שברומניה. דורל גדל כבן יחיד להוריו, ומשום כך זכה בתשומת לב רבה ובאהבה מיוחדת בבית. הוא היה ילד עליז, אהב לשעשע את בני-משפחתו בהצגות ובסיפורים, אך גם אהב לשמוע סיפורים, שקראו הוריו לפניו. הוא אהב אגדות דמיוניות, והיה הופך את המציאות שראה במשך היום למעשיות, שהעסיק בהן את דעתו לפני השינה. אמו ואביו נענו ברצון למשאלות לבו, והקשר שנוצר במשפחה היה הדוק וחם, והתבסס על הבנה והתחשבות. דורל שאב עידוד מיחסם של הוריו וידע כי עומדים הם מאחוריו תמיד, דבר שהקל עליו את החיים בבית-הספר ואת ההתמודדות עם חבריו מחוץ לשעות הלימודים. הוא הביא חברים הביתה, שכן רצה מאוד בחברתם של אח או אחות, ומאחר שלא היו לו, השתדל להתחבר עם בני כיתתו כתחליף. נוח היה לו עם חבריו והוא שיתף אותם בלבטיו ובחויותיו, ברגעים קשים וברגעים מאושרים, ואף הם נהגו בו כך. בינו לבין חבריו נוצר אמון הדדי - שהתבסס על כנות וגילוי-לב. כשעלתה משפחתו ארצה בשנת 1964, נתקלה בקשיי קליטה ובקשיי שפה, אולם במשך הזמן הסתגלו בני-הבית למקומם ולמצבם החדש בישראל. הראשון שלמד את השפה העברית היה כמובן דורל. כילד בא במגע ישיר וקרוב עם שאר הילדים בשכונה ובכיתה, והביא את אווירת הארץ החדשה אל תוך הבית. הוא החל ללמוד בבית-ספר "שבח" את מקצוע המכניקה. דורל גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1972 בטרם סיים את לימודיו התיכוניים. הייתה לו אפשרות לעבוד ולהרויח בתקופה שבין הלימודים לגיוס, ואף יכול היה לצאת לבלות חופשה נעימה. אולם הוא החליט להתגייס ולמלא את חובתו למדינתו, כפי שחונך על-ידי הוריו ועל-ידי בית-הספר, עוד מימי ילדותו. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורסים למכונאי רכב ולמכונאי "קמינס", הוצב ביחידה בתפקיד מכונאי "קמינס". בצבא התחשלה רוחו וגופו התחזק, בזכות התרגילים והאימונים. הוא לא נרתע מן המאמץ, וחיילי מחלקתו העריכו אותו על הישגיו ועל נכונותו לעזור לכל אדם תמיד. בחופשותיו מן הצבא הרבה דורל לבקר אצל הוריו ולשבת עמם, כדי להקל עליהם את בדידותם. הוא גם נהג לעזור בבית במלאכות שונות. תמיד דאג להוריו, הקפיד בכבודם ועשה כמיטב יכולתו כדי להניח את דעתם. במלחמת יום הכיפורים השתתף דורל בקרבות נגד הסורים ברמת הגולן. בקרב שהתחולל ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נתקלה מחלקתו במארב טנקים של האויב ובחילופי האש נפגע דורל ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים להורים השכולים כתב מפקדו: "דורל היה חייל מסור ונאמן, אהוד על חבריו ועל מפקדיו". הוריו תרמו ספר תורה, להנצחת שמו.