"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

משה שבתאי בן חוה ואברהם, עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1948. הוא למד בבית-הספר היסודי ברמת-ישי והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון בקריית-טבעון. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר הטכני של חיל האוויר במגמת אלקטרוניקה. משה היה תלמיד חרוץ ומוכשר. בנערותו היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" והירבה לטייל ברחבי הארץ גם עם חבריו לתנועה וגם עם בני המשפחה. בנערותו הירבה לעסוק בספורט והצטיין במשחקי הכדור-יד, הכדורגל ובשחייה. שעות רבות הקדיש לתחביבו - האלקטרוניקה, והירבה לבנות, לפרק ולהרכיב מכשירים ואבזרים אלקטרוניים. הספרות הייתה אחד העיסוקים החביבים עליו והוא קרא ספרים רבים בתחומים שונים. משה היה נער נבון והגון, ישר ואחראי. יחסיו עם הוריו הושתתו על הבנה הדדית ועל אהבה רבה, וכפי שמעידים הוריו, היה להם לא רק בן אלא גם חבר. משה גויס לצה"ל בספטמבר 1964 לחיל האוויר. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס טכנאי מכ"ם-מוטס הוצב ליחידה של חיל האוויר בתפקיד טכנאי-אלקטרוניקה. ביחידה הכירוהו הכל כחייל מסור, אחראי לתפקידו ובעל רמה מקצועית גבוהה. אחרי שחרורו מהשירות הסדיר הוצב לשירות מילואים בחיל התותחנים והיה נקרא מידי שנה לתקופות של שירות מילואים פעיל. משחזר לחיים האזרחיים התקבל לעבודה ב"אלביט" והצליח מאוד בתפקידו. עד מהרה עלה בסולם הדרגות במקום עבודתו החדש וכעבור זמן אף נשלח לחוץ-לארץ, וביקר באנגליה ובשוודיה. אחרי-כן נשא משה אשה וכעבור זמן נולד בנו הבכור - עידו. הוא התגורר עם משפחתו ברמת ישי ולמרות עיסוקיו הרבים הצליח לסיים את בחינות הבגרות והתכוון ללמוד בטכניון בחיפה. ביום כ' בטבת תשל"ד (14.1.1974) נפל משה בעת שירות מילואים בצפון הארץ והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין ברמת-ישי. השאיר אחריו אשה ובן, הורים ואחות. אחרי מותו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "כולנו - קציני היחידה וחייליה, הוקרנו ואהבנו את משה ז"ל. הוא היה חייל למופת, לוחם מסור וחבר נאמן".