"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

חנניה, בן יעקב וחביבה, נולד בשנת תרצ"ד (1934) בקזבלנקה אשר במרוקו. שם החל את לימודיו ב"חדר". חנניה ניחן בתפיסה מהירה ובזכרון למופת עד כדי ידיעה בע"פ של פרקים שלמים בתלמוד. אך הוא למד תקופה קצרה בלבד כי מחמת דוחק הפרנסה נאלץ לצאת לעבודה, אבל לתוך הזמן הקצר שלמד קנה לו השקפה נבונה על ענייני העולם ואף המשיך בשמירת המסורת. חנניה התחיל לעבוד בבית חרושת לייצור מזוודות ותוך זמן קצר הפך לאחד מבעלי המקצוע הטובים והיה חביב על כל חבריו לעבודה. בשנת 1955 עלה עם משפחתו לארץ אשר אליה השתוקק כל הימים, והמשפחה התיישבה בקריית מלאכי. לאחר טורח רב קנה כלי סנדלרות, פתח לו חנות קטנה ושם החל בעבודתו. עבודתו הנקייה ויחסו החם והלבבי לכל אדם הקנו לו שם טוב. לב זהב היה לו ותמיד קיבל כל אדם בסבר פנים יפות. לצה"ל גויס בשנת 1957. שירת בחיל התותחנים ונתן את שירותו בכל לב. לאחר שסיים את שירותו הסדיר עבר לאילת ושם מצא את פרנסתו בבית חרושת בתמנע לייצור נחושת. בשנת 1961 חזר לצבא והצטרף לשירות קבע. חנניה נקשר בכל לבו לתפקידו ולגדודו. חבריו ומפקדיו אהבוהו והיו אומרים שהוא ממש אבא להם. הוא שימש כקצין רכב בדרגת רס"ל. בפרוץ מלחמת ששת הימים היה עוד בשירות קבע וליד מצבת פרקר שליד המיתלה שבסיני עלה על מוקש - וכך נפל; זה היה ביום השישי לקרבות, הוא ב' בסיון תשכ"ז (10.6.1967) הניח אשה ושני בנים. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.