"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

יחזקאל, בן נזימה וקאמל, נולד בשנת תש"ה (1944) בבגדאד שבעיראק. הוא עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1951 ולמד בבית-הספר היסודי "רוטשילד" באור עקיבא. יחזקאל, שכונה "סמי" בפי חבריו וידידיו, עלה לארץ כשהיה בן שבע ובתחילת דרכה בארץ התגוררה המשפחה במעברת אור עקיבא וידעה שנים אחדות של עמל ויזע. סמי היה נער ערני וחרוץ, תלמיד מוכשר, שלדברי מוריו "כל כולו נתון אצל ספריו ומחברותיו". הוא אהב ספורט, בעיקר כדורגל, ושנים רבות היה שוער קבוצתו ושוער בנבחרת "הפועל" המקומית. לפני שהתגייס לצה"ל עבד כחשמלאי ותמך בהוריו, כדי לסייע להם בפרנסת המשפחה. הוא היה קשור מאוד להוריו ולמשפחה כולה והרבה לטפל בארבעת אחיו ואחיותיו. קשר זה עם המשפחה נשמר גם אחרי שנשא אישה והקים לו בית משלו. את בית הוריו לא זנח מעולם. יחזקאל גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1961 והוצב לחטיבת "גולני". הוא שירת ביחידת מרגמות כבדות ובמשך כל תקופת שירותו נחשב חייל למופת. לאחר שסיים בהצטיינות את שירותו הסדיר שוחרר והוצב ביחידת מילואים. אחרי השחרור עבד סמי כנהג מונית בקו אור עקיבא-חדרה. הוא עבד קשה כדי להקים בית חם ונוח וכדי לעזור להוריו, ואמנם עשה חיל בעבודתו. כאזרח עשה תקופות רבות וממושכות של שירות מילואים בשדה. כל ימיו היה סמי חבר מצוין. הוא היה קשור בקשרי ידידות עם רבים מתושבי עיירתו אור עקיבא, ופעל תמיד לפיתוחה ולקידומה של העיירה ושל תושביה. בעיירה, במילואים ובעבודה כנהג מונית קנה לו סמי חברים וידידים רבים, אשר אהבוהו בזכות רוחו הטובה תמיד, ובזכות מסירותו ונאמנותו למשפחתו ולידידיו. במלחמת יום-הכיפורים לחם סמי בגדוד מרגמות כבדות מתנייעות ברמת הגולן. יחידתו עברה את נתיב הקרבות נגד הסורים, את קרבות הבלימה ואת המתקפה בתוך שטח סוריה. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), אחרי שלב הבלימה, התקדמה סוללת המרגמות שלו לעבר מזרעת בית ג'אן, כדי לתת סיוע באש לכיבוש היעד. הסוללה נתקלה בהפגזה קשה של הסורים, וסמי נפצע בהפגזה. הוא הועבר לרכב פינוי, אולם רכב הפינוי נפגע אף הוא וסמי נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בחדרה. השאיר אחריו אישה ובן שנולד אחרי מותו, הורים וארבעה אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. אשתו תרמה לזכרו פרוכת לארון הקודש בבית-הכנסת "ישמח ישראל" שבאור עקיבא; הועדה הציבורית בעיירה הוציאה לאור חוברת לזכרו, ובה דברים על דמותו.