"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

עוזיה-דוד, בן רחל ואליהו, נולד ביום ט' באדר ב' תשי"ד (14.3.1954) בקיבוץ עין-צורים. הוא למד בבית-הספר האזורי-דתי "שפיר", המשיך את לימודיו בישיבת "אור עציון" למשך שנתיים, וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-דתי "שפיר". עוזיה-דוד - שנקרא עוזי בפי כולם - היה תלמיד נבון וחרוץ, שמחברותיו וחפציו היו מסודרים תמיד. הוא אהב במיוחד את מקצוע הביולוגיה, וגם ניחן ביכולת נאה בכל הנוגע בהבעה בכתב. מוריו העידו עליו, כי היה אהוד מאוד על חבריו לכיתה. ובזכות פיקחותו, פעלתנותו, טוב-לבו ונכונותו להטות שכם לעזרת הזולת - היה נבחר לתפקידים שונים. אולם גם בלי שנתמנה רשמית לתפקיד היה עוזי כח מניע, יוזם ומארגן בפעילות חברתית בכיתתו, בטיולים וכדומה. כל משימה שלקח על עצמו, ידע לבצעה, בתושייה, בנחישות וברצינות. עוזי היה חובב טבע, חי וצומח. הוא הרבה לטייל בשדות ובוואדיות, אסף צמחים למיניהם, טיפח גינת-ירק ופינת-נוי בקרבת ביתו וגידל במסירות כלב וחתול. הוא היה חובב ספורט, ניחן בכושר גופני מעולה והצטיין בעיקר בהתעמלות ובריצה. הוא היה ישר וגלוי-לב וניחן בהומור חביב. תמיד התייחס בכבוד ובשוויוניות לכל אדם והיה חבר נאמן לרעיו. הוא הקפיד על מילוי המצוות, ובייחוד מצוות כיבוד אב ואם: היה בן נאמן ומסור להוריו, קשר קשרי אחווה ואהבה עם אחיו הצעיר והיה מעורב בכל המתרחש בבית. עוזיה גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1972 והתנדב לחיל האוויר. אחרי שעמד בהצלחה במבדקי קורס-טיס ולאחר סיום שלב בקורס זה, בחר להמשיך לשרת בחיל-התותחנים. הוא השתלם בקורס משנים-טכניים והתמנה למשנה טכני. הוא היה אהוד על חבריו ושימש להם דוגמה בכוח רצונו, ברוחו האיתנה, בסבילותו, בהתנהגותו המאופקת ובשלוות נפשו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח עם יחידתו לרמת-הגולן, שם השתתף בקרבות הבלימה נגד הסורים. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) נפגע ונהרג בהפגזה ארטילרית באזור קונייטרה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו, ובה מדברי ידידים ובני-המשפחה על דמותו.