"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

מרגלית עופר, בן יונתן ונאוה נולד יחד עם אחותו התאומה יעל ביום כ"ד בסיון תשי"ב (17.6.1952) במושב בני-דרור. הוא למד בבית הספר היסודי שבתל-מונד, וכיון שהראה, כבר מילדות, נטייה עזה למכונות ולטרקטורים, רשמהו הוריו לבית-הספר 'אורט-נתניה', במגמה של מכונאות רכב. עופר היה ילד רגיש ביותר, ועבותות של אהבה קשרוהו אל אחותו התאומה. עופר היה קשור קשר אמיץ אל עבודת האדמה, ובפרט בכל הכרוך בעבודה מכנית - בטרקטור. הוא היה מוכן לעשות כל עבודה ובכל שעה משעות היום והלילה ובלבד שיינתן לו לאחוז בהגה הטרקטור. ועוד אהבה הייתה לו לעופר: המוזיקה. בילדותו למד לנגן באקורדיון וקשר קשרי רעות עם המורה לנגינה, דוד שני, המספר: "לעופר היה כישרון מוזיקלי, ותענוג היה ללמדו. מלא קצב ושמחת-חיים, והנגינה שטפה וקלחה ממנו". מורתו לאה נזכרת כיצד "בצניעות ובחן מלווה עופר בנגינה את הכיתות הנמוכות בחגיגותיהן. עופר על במת המסדרים מהנה את כל הילדים בנגינתו". עופר גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1970. הוא ביקש להתנדב לחיל-השריון, לפי שראה בטנק ובנהיגה בו המשך לאהבתו לטרקטור; אולם, כבוגר בית ספר מקצועי, הוצב, ללא הסכמתו, ליחידה אחרת. עם זאת, ביצע עופר את מוטל עליו לשביעות רצונם של מפקדיו, ובמרוצת שירותו הועלה לדרגת סמל. במחצית אפריל 1974 שוחרר עופר מהשירות הסדיר. הוא נשא לאישה את מרטין, בת מושב נורדיה, ולא היה מאושר ממנו כאשר נתקבל כחבר במושב, בהצבעת 'פה אחד'. הוא הקים לו בית במושב, שהיה פתוח לרוחה לחברים וידידים. את הנגינה באקורדיון המיר עופר בהאזנה לתקליטים מעל גבי מערכת סטראופונית משוכללת. במשק נורדיה התבלט עופר ביחסי אנוש - הן בעזרה לחבר, הן בעצה טובה והן במתן עזרה מעשית. כל עת שנדרש לא סירב או דחה מישהו מעל פניו, ותמיד עם חיוך שובבי, משיב תשובה חיובית. מספר חברו ושכנו פנחס: "מעולם לא שמעתי ממנו דבר 'קיטור' או עצבנות. תמיד קיבל עליו כל עבודה ברוח טובה, ועשה זאת באורח מעולה". עם שחרורו הוצב ליחידת מילואים בחיל התותחנים ועבר בהצלחה קורסים רבים בהפעלת תותחים מתנייעים. ביחידה זו גילה את צה"ל האמתי: את המדבר, את האבק, את האחריות. בתחילת ינואר 1975 נקרא עופר לשירות מילואים פעיל - וביום י"ח בשבט תשל"ה (29.1.75) נפל בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית שבבית העלמין בתל-מונד. השאיר אחריו אישה ובן, הורים ושתי אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "עופר גילה רוח התנדבות וביצע את פקודות מפקדיו בהכרה מלאה ומתוך רצון להגיע לתוצאות הטובות ביותר...לנו אבד חייל מסור ואהוב על חבריו. עופר התחבב על כולם, מפקדים כחיילים, ופעל רבות לקירוב וגיבוש בקרב אנשי היחידה". משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו.