"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

נולד בחורף של שנת 1962, ילד שני להוריו, שניהם עו"ד במקצועם, ואח ליעלה ולאחיו הצעיר דניאל. כבר מגיל קטן גילה צביקה נטיה להשתמש בצורה נבונה בידיו, הוא היה מומחה בהרכבת דברים שנשברו או התקלקלו, ובנה דברים נפלאים בלגו. צביקה גדל בסביון, שם הלך לגן ואח"כ לבי"ס היסודי. בכתה ה' החל לגלות עניין בטיסנאות. הוא היה מבלה זמן רב בבניה ובהטסת טיסנים בחוגים שהיו בסביבה, ואח"כ כמדריך. צביקה היה חניך פעיל בצופים עד כתה ח' ונהנה מאד מפעילות חברתית זו. צביקה למד בתיכון המקיף ביהוד במגמת המחשבים שבה גילה עניין רב ועשה בה חייל. במקביל ללמודים ולטיסנאות גילה צביקה ענין בחוג קליעה של הגדנ"ע, שבו היה משתתף בקביעות. במשך תקופת התיכון צמח צביקה מילד צנום לגבר גבוה ונאה שמשך את עיניהן של כל הבנות בבית הספר ומחוצה לו. צביקה גילה עניין בטיסה מגיל צעיר ולכן היה זה רק טבעי שילך לקורס טייס עם גיוסו לצה"ל. המדריכים גילו את הכושר הטכני הטמון בצביקה, אולם בגלל בעיות פיזיות נאלץ לעזוב את הקורס. כשהודח מקורס טיס נשלח צביקה לשרת בתותחנים. שוב באה לידי ביטוי יכולתו הטכנית הגבוהה והוא התקדם בצורה מהירה. בתחילה השלים טירונות וקורס תותחן שאותם סיים כחניך מצטיין ולכן ללא דחיות נשלח לקורס מפקדים. בכל הקורסים התגלה צביקה כחבר מסור, עוזר בשעת צרה, בעל יכולת טכנית גבוהה ותפיסה מהירה. עם סיום הקורס הצטרף לגדוד תותחנים ברמת הגולן שבו בילה עד קורס קצינים. לאחר תקופה לא ארוכה נשלח צביקה לקורס קצינים בבה"ד 1. מלחמת שלום הגליל תפסה את צביקה בהשלמה חילית של תותחנים, שקוצרה בגלל המלחמה. בתקופה זו כבר פגעה המלחמה בצביקה כאשר המ"כ שלו נהרג עוד בטרם פרץ צה"ל את הגבול. צביקה נשלח לשרת כמפקד סוללה בלבנון, דבר שלא ספק את שאפתנותו, והוא נשלח להיות קצין תצפית קידמי (קת"ק) על הר ברוך. צביקה שמע שסיירת גולני מחפשת קש"א (קצין שתוף ארטילרי) בעקבות נפילתו של הקש"א הקודם בקרב על הבופור, ועשה ככל יכולתו לקבל תפקיד זה. למרות גורלו הטרגי של הקש"א הקודם, ביודעו את העומד לפניו, עשה צביקה כל מה שביכולתו כדי שיתקבל כקש"א לסיירת ולבסוף הצליח. עם הגיעו לסיירת החל צביקה באימוני כושר גופני במטרה להכשיר את עצמו - איש תותחנים, לדרישות הגבוהות הנדרשות מאיש הסיירת. החברה מספרים שלפני ארוחת צהריים היה מתאמן על המתח כדי שיהיה ראוי לאוכל. כתוצאה מההתלהבות שגילה, נשלח צביקה לקורס מ"כים של הסיירת שבו נתנה לו הזדמנות נוספת להתאמן עפ"י אמות המידה של סיירת גולני. חשנו שצביקה מרוצה מההישג שאליו הגיע בעבודה קשה ועשה כל מאמץ כדי להוכיח שמגיע לו האמון שניתן לו. אפילו לאחר שבוע אמונים קשה היה חוזר הביתה, פושט את המדים,לובש בגדי ספורט ושוקד ארוכות על כושרו הגופני. צביקה לא סיפר הרבה על הסיירת, על גורל אנשיה ועל העבודה הקשה שמשקיעים שם אבל הרגשנו שהוא מרוצה. הוא לא סיפר על המשימות והמבצעים שהם מנת חלקו של איש סיירת ולכן כשבאו להודיע לנו היינו בהלם. הוא הצליח בדרכו שלו למנוע מאתנו דאגה וחרדה לשלומו. הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גיבורים. ת.נ.צ.ב.ה. מסלול ניווט לזכרו - בקעת הנדיב.