"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

ב-4.8.66 בי"ח באב תשנ"ב בבית החולים אסה"ר נולד בן בכור לאלנה ומשה מצלאוי. - רוני קראו לו. רוני גדל והתחנך בעיר רמלה. בילדותו מלבד לימודיו בבית הספר, נהג להשתתף בפעילות חברתית רבה. כעשר שנים היה חבר במועדון הכדור רגל ג'רסי ברמלה, השתתף בטורניר הכדור רגל של המועדון. ולא פעם זכה בגביעים ובמדליות עם קבוצתו. מלבד זאת היה פעיל בחוג הקרטה והשתייך לנוער העובד והלומד. רוני היה ילד שובב ושבה לב גם יחד. את האנרגיה הרבה שלו השקיע גם בפעילות התנדבותית בבית הספר לחינוך מיוחד "סיני" ועשה רבות למען ילדים אלו כיום נערים אלה מקפידים לפקוד את קברו בימי זיכרון. רוני היה נער רגיש ואוהב, הצטיין בעבודות נגרות ואומנות, אהב מוזיקה שקטה. והיה אח בכור במשרה מלאה - אוהב, דואג, שומר ומחנך. בנוסף לכל הפעילויות הללו רוני נהג לסייע להוריו בעסק המשפחתי באדיקות ובאחריות מלאה. ערכי המשפחה, רחמנות וסלחנות היו מנת חלקו והדיבר "כבד את אביך ואת אמך" היה אורח חיים ולא ססמה. רוני היה בחור יפה תואר, גבה קומה ומרשים. נוכחותו ואישיותו האירו כל מקום שעליו הגיע. היו לו מעריצות רבות בחיים ובמילה טובה ידע לשבות את ליבם של ילדים קטנים חברה צעירים בני גילו ואנשים מבוגרים. בתחילת פברואר 1985 התגייס רוני לשרות חובה בצה"ל, עבר טירונות והצטרף לחיל הארטילריה. ביום כ"ו בכסליו 9.12.85 נפל בעת מילוי תפקידו בחג החנוכה בדליקה שפרצה בבסיסו בבקעה. "מבוא שלה" בדליקה נספו שמונה חיילים ורוני ביניהם. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברמלה, רוני הותיר אחריו זוג הורים אלנה ומשה שלוש אחיות עפרה, גילה, יפה וארבעה אחים יעקב, מצליח, אופיר וצביקה. בן תשע עשרה היה במותו. אח בכור גאוות המשפחה במותו כבה האור ובמקומו נרות זיכרון, תמונות, ומזכרות ממלאים את חדרו. מותו שם קץ להרבה חלומות ואושר שיכול היה לצמוח במשפחתו, לאחר נפילתו נפטרה אמו אלנה לאחר צער רב וכאב אין סוף והיא בת 45 בלבד. הוריו הנציחו את זכרו בהכנסת ספר תורה על שמו של הבן היקר. ובבסיסו בבקעה נחנך בית כנסת על שמם של שמונת החיילים שנספו בדליקה. ובליבנו מאיר זיו זכרו היקר לעד.