"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

דודי נולד בתל - אביב; לפי דברי זקני היה הוא הדור השמיני בארץ מצד אמו ודור ראשון מצד אביו, היוצא ממשפחת כהנים, שעלו מפולין בשנת 1935. דודי הגבוה הבלונדיני, בעל עיני התכלת העירניות, בלט באצילותו, בהופעתו הנאה ובכשרונותיו. היה ענו ובעל נפש רגישה לכל הסובב אותו. סיים את בית הספר היסודי "יהודה המכבי" בהצלחה וקיבל שם תעודת הערכה על פעילותו הנאמנה בתפקיד תורן מצטיין בלמודי הטבע. משם לבית-הספר התיכון עירוני ד', אותו סיים בהצלחה. במלחמת ששת הימים, בהיותו בן שש-עשרה וחצי, מילא עם יתר חבריו את חובתו כגדנ"עי באותה יראה, אחריות ורצינות, שהיתה נחלת הכלל בארץ, בתקופת המתח שקדמה למלחמה, בחודש מאי, התנדב עם בני כיתתו לחפור שוחות למקלטים בסביבת תל-אביב, באזורים חסרי מקלטים, ובעצומה של המלחמה, כל ששת הימים, שימש הוא עם אחד מחבריו תורן לילה כנושאי אלונקה בבית חולים "איכילוב". לציון העובדה, קיבלו הוא וחבריו ממשרד הבטחון, תעודת הוקרה על השתתפותם הפעילה כגדנ"עים בעת מלחמת ששת הימים. דודי היה רב גוני, נוסף ללימודים היו לו תחביבים רבים, שאותם פיתח עוד משחר ילדותו. מעולם לא השתעמם, תמיד היה חרוץ, זריז ועסוק בתחביביו. עם הגיעו לקלט, בתחילת פברואר 1969, התנדב לסיירת צנחנים, כי חיפש אתגר והרפתקאה. למרות שלא השיג את מבוקשו וגוייס לחיל התותחנים, לא הראה דודי שום סימני מרירות, וידע למלא כל תפקיד בצייתנות. את הטירונות סיים במחלקה המצטיינת, עבר לקורס "מישנים-טכניים", - אותו סיים כחניך מצטיין והועלה לדרגת רב"ט. לאחר מכן המשיך בקורס "מודדים" על מנת להכשירו כמדריך. לאחר שבוע בקורס זה, קיבל פרס - שיחרור מתורנות שמירה בשבת. היתה זו השבת האחרונה, שבילה בבית בנועם חבריו. בשיא פריחתו ובשיא הצלחתו, מבורך בכל, אהוב ונערץ ע"י כולם, מצא את מותו הטרגי ב - 6.7.69, בהשאירו אותנו ואת כל תחביביו, את התקוות והחלומות שנשאנו עמו יחד - משותקים!