"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

ישראל (שרוליק) בן אסתר ואליהו, פרטיזנים מניצולי השואה, נולד בפולין ביום ח' באייר תש"ד (1.5.1944). עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1950. התחנך ב"נווה נאמן" והמשיך בביה"ס לדפוס שבכפר-חבד. התיישב יחד עם הוריו במושב "נוה-ירק". היה אמיץ, חובב ספורט, אוהב חיים ומסור ללא סייג למשפחתו. ישראל גויס לצה"ל בשנת 1961. מטעמי בריאות לא הוצב תחילה ליחידה קרבית ולאחר הטירונות השתלם בקורס לנהגים. הוא היה חייל טוב וממושמע, מסור ואחראי לתפקידו, ושימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב, בסבילותו ובצייתנותו. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר, הוצב ליחידת מילואים והיה נקרא כפעם בפעם לתקופות של שירות מילואים. בימי שירותו אלה השתלם בקורס לקשרים ובקורס לרגמים בחיל-התותחנים. במלחמת ששת הימים בשירותו במסגרת המילואים נפצע קשה בראשו, כשהתהפך הזחל"ם שלו בחולות סיני. על חלקו במלחמה הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". בשנת 1969 נשא לאישה את חברתו ציפורה וברבות הימים נולדו לו שתי בנות. ישראל הקדיש את כל מרצו למשפחתו, היה אב מסור מאוד ובעל אוהב, ודאג לספק את מחסורם של בני ביתו ולמלא את כל משאלותיהן של בנותיו. אוהב אדם היה וידע לכבד את רגשות הזולת. תמיד היה רודף שלום ושוקד להשכין שלום בין ידידיו. הוא היה אהוב על חבריו ומכובד עליהם וזכה לאמונם ולהערכתם. הוא אהב חברה והיה מכניס אורחים, אדיב ונעים הליכות. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973) נהרג ישראל בהפצצה אווירית של מטוסים עיראקיים בין רמת-מגשימים לאל-על. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בקריית שאול. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, אב, אם ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. בן 29 בנפלו. לזכרו של אביהן כתבו שתי בנותיו, מיכל ולימור: "אתה היית המתנה היקרה ביותר שה' נותן פעם אחת בחיים. אנחנו נזכור אותך תמיד, כשהעלית אותנו על כתפיך, כמו שתי מלכות. תהי נשמתך צרורה בצרור החיים".