"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

בן נזירה ויצחק-מאיר, נולד בשנת 1931 בעיר העתיקה של טבריה. אחרי שסיים את בית-הספר היסודי, בגיל 14, עשה שנתיים בהכשרה פלמ"חאית-חקלאית בפוריה. הוא חיבב מאוד את העבודה החקלאית והיה אומר: "העבודה היא חיינו והאדמה היא נשמתנו". כשנתפזרה קבוצת ההכשרה חזר לעבוד בכל עבודה בטבריה, כדי לעזור לאביו בפרנסת המשפחה הגדולה והתמחה במיוחד כתפר בסנדלריה. כל אותו פרק זמן היה חבר ב"הגנה". כשפרצה מלחמת-העצמאות היה עובד ביום ושומר בלילה. אחרי גיוסו לשירות מלא התאמן בעין גב כמקלען והשתתף בניסיון הראשון לכבוש את צמח, כשהאנגלים עוד הגנו עליה והרגו 4 מבחורינו. אחרי צאת האנגלים השתתף בהצלחה בכיבוש צמח, נסר א-דין וטבריה. היה שש לכל תפקיד ולכל אימון נוסף בסוגי הנשק והתנדב בין הראשונים להתאמן כתותחן. בעת הפלישה הסורית לעמק-הירדן, והוא בעמדתו בבית ירח שליד צמח, היה בין השולחים לאויב את ראשוני הפגזים של חיל-התותחנים הישראלי שנולד בסערת הקרבות. שעתיים לפני נסיגת הסורים מעמק-הירדן, נפגע מפגז אויב ונפל, ביום י"א באייר תש"ח (20.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בטבריה.