"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

זאב, בן לאה ואוזיאס הכהן, נולד ביום ט"ז באייר תרפ"ז (18.5.1927) ברומניה. בארץ הולדתו למד בבית-ספר יסודי ובבית-ספר תיכון ריאלי, ושם עברו עליו ועל משפחתו תלאות מלחמת העולם השנייה. בתום המלחמה, בשנת תש"ח, עלה זאב ארצה ומיד הצטרף ללוחמים למען הקמת מדינת ישראל. זאב גויס לצה"ל בתחילת מרס 1948 והוצב כלוחם בגדוד 21 בחטיבת "כרמלי". הוא לחם בשורות החטיבה בקרבות לשחרור הגליל המערבי והגליל העליון. כאשר הגיע זמנו להשתחרר החליט כי השירות לעם במסגרת הצבא הוא ייעוד חייו, והתנדב לשירות בצבא הקבע. זאב הועבר ליחידת נ"ט כמש"ק רכב. הוא המשיך בתפקידו זה ביחידות שונות והועלה לדרגת סמל. כאשר השתחרר מהשירות הסדיר נרשמה בתעודת השחרור שלו העדות הבאה: "בעל יזמה למופת, עצמאי בתפקידו, בעל אחריות ומעוף נרחבים. מסור ומהימן. שימש דוגמה לפקודיו בכל מעשיו". בסוף דצמבר 1956 השתחרר זאב ופנה לעסקים פרטיים, פתח לו מוסך ואף שימש כנהג משאית. אולם געגועיו לצורת החיים בצה"ל גברו והוא החליט לחזור לצבא. ביוני 1959 התקבל שוב לצבא הקבע - הפעם כקצין רכב, ומונה אחראי לכל רכב החירום ביחידה בפיקוד הצפון. בתפקידו זה הצטיין בבקיאות וביזמה רבה ונחשב קצין רכב מעולה. הוא נשא אישה וקבע את מקום מושבו בנהריה. בשנת 1967, עקב ירידה בפרופיל הרפואי, נאלץ להשתחרר משירות הקבע, אך נתקבל לעבודה כאזרח עובד צה"ל. הוא מונה לתפקיד קצין רכב במפקדת חטיבה צפונית ומילא את תפקידו בהצלחה. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים חויל לצה"ל ועשה לילות כימים בהחזרת כלי רכב פגועים לתקינות מבצעית. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973), נפל רב-סמל זאב בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנהריה. השאיר אחריו אישה ובת. מפקדיו הביעו את הערכתם למעשיו בציינם כי "בתקופת שירותו בצה"ל - כאיש צבא וכאזרח - ביצע תפקידו במסירות ובאחריות, והקדיש מיטב שנותיו לעבודתו בצבא".