"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

אהרון כהן, בן רמונד ושמעון, נולד ביום 7.4.55 בטבריה. כבר כשנולד, לא משה משפתיו בת שחוק עליזה ותמיד היה נמרץ ומלא חיים. נער שובב היה. ובתור ילד אהב מעשי קונדס, חברה'מן אמרו חבריו. אהוב על כולם וערני תמיד לכל הנעשה בין החברים. גדל והתפתח לנער יפה תואר. החריצות והשקדנות בלימודים היו בראש מעייניו. את ביה"ס היסודי עשה בטבריה ואחר עבר לקיבוץ מחניים מטעם עליית הנוער ואהב עד מאוד את העבודה והלימוד שנבע ממנה. הכינוי (אורי) דבק בו אולי משום האור והחביבות שהקרין סביבו. ספורטאי מצטיין אומרים עליו. אהב את כל ענפי הספורט ודבק באימונים. אורי הפליא לצייר. את ציוריו שלח לשבועון מעריב לנוער. ורבים פורסמו. התעניין בכל נושא הדורש מחשבה. שכל בריא וראש פיקח היו לו לאורי. בנערותו השתייך לתנועת השומר הצעיר, ובמסגרתה טייל הרבה בכל חלקי הארץ. היה בחור פתוח ורחב לב. בין תחביביו הייתה גם קריאת ספרים ורבות מזמנו הקדיש לה. בחודש מאי 1973 התגייס לצה"ל לאחר שחיכה לכך רבות וחלם על הכומתה האדומה והנעליים האדומות. אך מזלו כשל רבים אחרים בגד בו ואורי נשלח לטירונות כלל צהל"ית ולאחר שלושה שבועות של השקעה וסיפוק רב עבר לקורס אפסנאות. ומשם נשלח לגדוד. אורי רכש במהרה חברים ואלה אהבוהו מאוד. אהב להשלים בין חברים. גם כשהיה עושה דבר מה קונדסי קשה היה לכעוס עליו לשמע צחוקו המתגלגל. את התפקידים שהוטלו עליו ביצע ללא כל דופי ובאחריות מלאה. אורי אהב את החיים כמו שהם את השקט, הרעש, את הטוב ואת הרע. אורי נשלח לקורס תותחנים בבלוזה לאחר תקופה קצרה בגדוד. אך הרבה ללמוד לא הספיק ונקרא לחזית להלחם, אורי ידע לעשות את המוטל עליו בצורה הטובה ביותר ולשביעות רצונם של מפקדיו. אורי נפגע עם רכבו. אך חיוכו לא מש משפתיו גם בשעותיו האחרונות. לאחר ארבע חודשים תמימים בשרות צה"ל בשנות עלומיו הראשונות נפל בסיני. במוצב "בודפשט". היה בן שמונה עשרה וחצי כשנטמן למנוחת עולמים ביום י' בתשרי תשל"ד 6.10.73 בבית הקברות בטבריה. אחותו הקטנה רונית מספרת עליו: "את אורי לעולם לא אשכח, מופיע לי כניגת אור, ואני כמהה שיופיע בחלומות, בזכרונות. זוכרת אותו כאחות קטנה שלו עם הזכרונות של הילד השובב, שאהבנו לשחק, תמיד אהב לספר את תעלולי הכיתה עם חבריו. אהב את כולם. אהב לצחוק, אהב לשחק שחמט, אהב לצייר דמות חיה. בעיני ובעיני כולם אורי נשאר כדמות חיה ולא כמושג של נעלם. תמונתו שבחדרי מביעה את הקשר שלא נותק."