"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

כבודי מנחם (אדמונד), בן שלום וזכיה, נולד ביום כ"א בניסן תש"ד - 14.4.1944 עלה ארצה עם משפחתו ב- 1947 למעברות בשער עליה, תקופה קשה הייתה אז בארץ. ובאותה תקופה הגיעו אנשי היישוב אל אמו של מנחם בדבר גידול הילדים, ולכן רשמה את הילדים לפנימיות משום שהיא עלתה ארצה לבדה, האב נפטר בטורקיה. מנחם למד בבית ספר היסודי דתי "דיסקין" בירושלים שם גדל וחונך בתנאי פנימיה. אחר כך למד בבית ספר התיכון מקצועי דתי "הודיות" בתנאי פנימיה וסיים את לימודיו בישיבת "חב"ד" בלוד. כאשר מנחם היה בן שלוש נפטר אביו עובדה אשר השפיעה על מהלך חייו. בארץ נאלצה משפחתו להסתגל לתנאים החדשים מאחר ובאופן טבעי נוצרים קשיים הנובעים ממעבר עולים מארץ לארץ. יש ללמוד שפה חדשה ולהתרגל לחיים חדשים, ובנוסף לכך הייתה בארץ תקופת צנע, כתוצאה מכך המשפחה חיה בדוחק בתקופה זאת. בגיל 17 התגייס לשרות בצה"ל. מנחם גויס בתחילת נובמבר 1961 בהקדימו את מועד הגיוס המתוכנן והוצב לחיל תותחנים. הוא הוכשר כנהג זחל"ם ונגמ"ש, וכנהג מרגמה כבדה מתנייעת. שרת במחנה קורדני בצפון הארץ ובקושי הגיע לחופשות. בזמן השרות השתתף בפעולות המבצעיות של חיל תותחנים ולקח חלק בפעולות התגמול בנוקייב. בסוף שנת 1964 שוחרר מנחם מהשרות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל תותחנים, ביחידה זאת נקרא לשרות מילואים במחנה קורדני. ב- 10.8.1966 נישא מנחם לי - ורדה וב- 7.9.1967 נולדה לנו בת עדינה. מנחם בתקופה זאת עבד כשכיר ובשנת 1972 הקמנו בית ועסק לקבלה ומסירה של כביסה ברמת גן. מנחם חילק את זמנו בין העבודה לבין משפחה. כאדם שחייו בארץ החלו בתנאים של מצוקה, ידע כי עליו לעמול קשה כדי לפרנס את משפחתו וכדי לבסס את מעמדו. עבדנו שעות ארוכות עד שהצלחנו לרכוש את הדירה וביחד הפכנו אותה לבית חם ופתוח לידידים ומכרים. מנחם אהב מאוד את משפחתו הקטנה. את אמו זכיה ואחיותיו עליזה, יהודית וטובה. בשעות הפנאי הרבה לעסוק בספורט היה שחקן מצטיין בכדורגל ואהב לצפות במשחקי כדורגל. מנחם אהב מאוד את מולדתו והיה חרד מאוד לגורל המדינה וחבריו לנשק. במלחמת ששת הימים השתתף מתחילתה, מתקופת ההמתנה עד ל- 5 ביוני 1967-פרוץ המלחמה. השתתף בקרבות על כביש גוש עציון חברון, רמאללה, שכם, ואחר כך עלה עם חטיבתו לרמת-הגולן וישב שם כחודש בקונטרה. הנה חלק ממכתב שנכתב אלי, אישתו, ורדה; בתקופה זאת הייתי בהריון עם ביתנו עדינה. במכתבים רבים מתאר את אהבתו למולדתו לארץ ולחברים. הנה חלק ממכתבו בקשר לנופלים: ורדה, הוא מתאר במכתבו, אני במסדר לזכר הנופלים ואני חושב על משפחות הנופלים, על חברים שהיינו ביחד ופתאום אינם, אני חושב על האימהות לבנים. על הנשים, ועל הילדים שהתיתמו. ברגע זה כואב לי כאב חזק מאוד על מספר הנופלים, ברמה." ועוד מכתב. חלק ממנו. "ורדה אני כעת בסוריה, היית מאמינה חוץ לארץ, סוריה ארץ מלוכלכת. מחכה אני לחזור לארץ שלי, ארץ שאני אוהב מאוד ולא אוותר עליה בשום אופן". במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות בלימה והבקעה נגד המצרים בסיני והוא שימש בה נהג זחל"ם ומוביל תחמושת. ביום י"ז בתשרי תשל"ד 13.10.73 נפגע בהתקפת מטוסי אויב ונהרג. בתחילה נחשב מנחם כנעדר ולאחר תקופה נמסרה הודעה על קבורתו הארעית בקיבוץ בארי ולאחר 10 חודשים הובא לקבורה ולמנוחת עולמים בבית העלמין בקרית שאול בחלקה הצבאית. מנחם הניח אישה, בת, אימא ושלוש אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב טוראי. לאחר המלחמה באו אלי לביתנו חבריו שהיו אתו בשטח מרגע שיצאו למלחמה מהבסיס בצריפין. מנחם היה בציר טסה ובציר זה נפגע ונפל. חבריו הקימו לזכר החברים שנפלו במקום אנדרטה. מנחם דאג לחבריו והיה איפת לו מהנעשה בשטח. בשבת בבוקר הייתה הפגזה של מטוסי אויב על הציר והתפוצצה התחמושת שהיתה מיועדת לחצות את התעלה וברגע זה נגמרה פרשת חייו של מנחם אדמונד כבודי.