"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

סמל יצחק יפרח, בן אסתר ואליהו יפרח, נולד ביום ט' בסיוון התשי"ז (7.6.57) בישראל. כאשר היה יצחק בן שנה, עברה המשפחה להתגורר בקריית גת. יצחק למד בביה"ס בעיר והמשיך את לימודיו התיכוניים בישיבה תיכונית בירושלים. אחד התחביבים האהובים עליו בילדותו היה ספורט, ריצה למרחקים. עם סיום לימודיו בתיכון בשנת 1975, התגייס לצה"ל ושירת בחיל התותחנים בקשר. יצחק היה נאמן, בעל מסירות נפש ויושר, על כך העיד מפקדו ובן אהוב על משפחתו. יצחק היה בן למופת שעזר לזולת. עם סיום שירותו הצבאי החל לעבוד בעירייה בהנהלת חשבונות. בשלב מאוחר יותר עבר לעבוד כמנהל חשבונות ראשי באיגוד העיתונאים בתל-אביב, הוא היה מסור לעבודתו, אהוד על חבריו לעבודה, אהב לעזור לזולת בזמנו החופשי. פטירתו של יצחק הייתה אבדה כבדה וכואבת למשפחתו ולמקום עבודתו, שכן יחסיו עם העובדים והמעבידים היו יחסי משפחה. מותו הטרגי של יצחק ארע בתקופת המילואים ביום שישי א' בסיוון (29.5.87). יצחק שנולד בשבועות החזיר נשמתו לבורא עולם בשבועות, והובא לקבורה בבית העלמין בקריית גת. הותיר אשה ובת המתגוררים בראשון לציון ומשפחה כואבת, הורים, אחים ואחיות. להנצחת זכרו הקימה משפחתו "בית כנסת" הנושא את שמו "אוהל יצחק" בקריית גת. לכתוב על יצחק קשה לי מאוד, לשוחח איתי, לספר עליו זה היה טבעי אבל, לכתוב עליו על אחי שאיננו זה קשה לי עוד יותר. יצחק ז"ל היה אחד מאותם בני עליה מועטים שבחייהם ובמותם חד הם. כל מה שנאמר עליו במותו יכול היה להיאמר עליו אף בחייו, וכל מה שנאמר עליו בחייו ראוי הוא שייאמר עליו במותו. יצחק ז"ל התבלט בתכונותיו האישיות כרציני ומסור, חברותי מאוד, אהוד על סביבתו. הוא דבק במשימותיו, באהבה ובמסירות ומעולם לא התלונן. הוא התווה את דרכו בחיים מבלי להכביד על אחרים. יצחק ז"ל היה בן מסור להורים ולמשפחתו ועם זאת חבר לכל ואהוב על הכל. "אח לתפארת היה לנו ולאורו נלך" יהי זכרו ברוך