"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

רחמים יעקב, בן לולו ונעים ז"ל, נולד ביום י"ד באייר תש"ך (11.5.1960) בבאר-שבע למשפחה ברוכת ילדים. רחמים היה ילד נפלא, ילד ממושמע, המושיט את עזרתו לזולת. בשחר ילדותו נחלץ לעזרת אמו, הן במילוי שליחויות היומיומיות והן בטיפול בשני אחיו הקטנים ממנו. רחמים סיים את חוק לימודיו היסודיים בבית-הספר הממלכתי "אחווה" ואחרי-כן למד את מקצוע החשמלאות. רחמים אהב את עבודתו, שהייתה משולבת בלימודים, בנאמנותו ובשאיפתו להצליח. בשעות הפנאי הרבה לבלות עם חברים וידע ליהנות מכל רגע בחיים, הוא תמיד היה ניצב במוקד האירועים החברתיים. תחביבו היה נהיגה, אולם מפאת גילו הצעיר נאלץ להסתפק ברכיבה על אופניים ומנוע עזר. חיבתו הייתה נתונה גם לבעלי-חיים ובמו ידיו בנה לול לתרנגולותיו והתקין שובך ליונים בהם טיפל שעות רבות במרוצת היום. בנעוריו התנסה בשתי תאונות, באחת מהן שאל את אמו בשעת ביקור בבית-החולים: "נו, נראה אימא מה יקרה לי בפעם הבאה"? ב- 4 במאי 1978 גויס לצה"ל לחיל התותחנים לרגל המאורע ערכה אם המשפחה מסיבה חגיגית ולא חלפו ימים רבים והמשפחה, הידידים וכל מוקיריו נדהמו מהאסון שפקד אותם. ביום י"ג בסיון תשל"ח (18.6.78), יום בו נפל בעת שירותו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בבאר-שבע. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "רחמים ז"ל שירת ביחידתנו והיה חיל מסור ונאמן. הוא מילא את כל המוטל עליו מתוך נכונות והכרה מלאה". הוריו תרמו לזכרו ספר תורה עם נרתיק לבית הכנסת "אוהל יוסף" שבבאר-שבע. לעילוי נשמת רחמים בן לולו ונעים ז"ל איך נוכל לכתוב על רחמים ועיננו יבשות ? הנוכל לשכוח את החיל נעים ההליכות ? היתכן והזמן עמד מלכת דור חלף הלך לו כשלכת. על מה לבכות ועל מה להתייפח, על העלם הביישן או על העדין, על הגבר שבדרך אשר את חייו קיפח או על הבן הנהדר שכולו טבין. מחוסרת רגש, אכזרית, המצבה אילמת אין מענה לדמעה ורק זעקה לאל דוממת, נפל במילוי תפקידו משננת האבן עדה נצחית לסוף גנוז לעדן אנא ה' ברחמיך הרבים, רחם על נשמת הטהור והתמים ואת נשמתו בצרור החיים תנצור לנצח נצחים.