"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

רון (רוני), בן פנינה ונעם, נולד ביום כ' באדר תשי"ב (17.3.1952) בחיפה. למד בביה"ס היסודי "קרית עמל" בקריית טבעון. כשיצא אביו לניגריה המזרחית, מטעם חברת "מקורות", למד בבית-הספר הישראלי שם. כאשר שבה המשפחה ארצה, סיים את לימודיו בבית-הספר "קרית עמל" והמשיך בבית-הספר התיכון בקריית טבעון. הוא סיים את לימודיו במגמה הריאלית. רון היה נער שקט ומסוגר. בבית-הספר שקד על לימודיו, הגיע להישגים נאים והיה חביב על מוריו. יחד עם בני כיתתו הצטרף ל"נוער העובד" ואהב להשתתף בפעולות, במחנות ובטיולים. באותו זמן עסק בשחייה במסגרת "הפועל", הצליח יפה וזכה בהישגים נאים בתחרויות. היציאה לניגריה קטעה את התקדמותו בתחום השחייה. כשחזרה המשפחה מניגריה הצטרף רון לזמן-מה לקבוצת הכדור-מים, אחרי-כן נכבש על-ידי משחק הכדורסל וזה היה הענף שעסק בו עד גיוסו לצה"ל. רון היה בכושר גופני מצוין, גובהו היה 1.95 מ' ובזכות אלה היה שחקן מצליח. בתקופת בית-הספר התיכון השתתף רון בחוג לציור ועשה עבודות יפות. הוא אהב מוזיקה ומקלט הטרנזיסטור היה פתוח אצלו רוב שעות היום, גם בזמן הכנת השיעורים. עוד בניגריה הוקסם מלהקת "החיפושיות" ודבק בהם עד הסוף. במשך השנים רכש את כל תקליטיהם וגם תקליטים של להקות-קצב אחרות. שעות רבות בילה בהאזנה לתקליטים, כשבקבוק גדול של משקה תוסס לידו, לבדו או עם חבריו. רון למד לנגן בגיטרה בסגנון קלסי, אהב זאת מאוד ופרט בזריזות באצבעותיו הארוכות והזריזות. שעות רבות בילה בנגינה והנעים את הזמן לעצמו, למשפחתו ולחבריו. "אהבתי את השקט, את התרבות ואת הביישנות של רוני", כתבה אמם של שניים מחבריו הטובים. רון קרא הרבה מאוד, ללא כיוון מסוים - פשוט אהב לקרוא ספרים רציניים וקלים כמעט באותה הנאה, מ-א.ב. יהושע ועד פטריק קים. הוא הצטיין בחוש-הומור ולכן נעים היה להיות בחברתו. הוא נהנה מהומור של אחרים ותרם מן ההומור שלו, שהיה דק ומוסתר, כמעט רמז בלבד - אבל מלא טעם. בחודשים שקדמו למועד גיוסו רץ יום יום קילומטרים רבים, כדי לשפר את כושרו הגופני ולהגדיל את סיכוייו להתקבל לחיל קרבי. רון גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1970 והוצב לחיל התותחנים. לאחר הטירונות שירת זמן-מה בסיני ואחרי-כן נשלח לקורס מ"כים ולקורס קצינים. את קורס המ"כים גמר כחניך מצטיין, וגם בקורס הקצינים היה קרוב לכך. רון שירת כקצין בגדוד מרגמות מתנייעות ברמת הגולן, השתתף כקצין תצפית קדמי במספר פשיטות על בסיסי מחבלים בלבנון והגיע לתפקיד כמפקד-סוללה. חבריו מספרים כי היה תותחן מצוין, מסור ואחראי. חברו לנשק כתב: "רוני היה מן הצנועים והשקטים, שעושים את מלאכתם היטב מבלי להוציא הגה". גם בצבא היה רון מופנם, ובכל זאת התבלט בכושרו הגופני ובתכונותיו הנפשיות המיוחדות. ידידים ומפקדים העריכו את המשמעת העצמית שלו, את מחשבתו הצלולה והמסודרת, את כוח העמידה שלו. מעולם לא התלונן על קשיים, לא רטן ולא נאנח - לא בבית ולא בין חברים. גם בשעות מצוקה ובתנאים פיזיים קשים, עשה את המוטל עליו ללא דופי, מתוך הרגשת חובה ואחריות. רק פיו המהודק ושרירי פניו העידו על מאמציו. אופייני הדבר, שבמשך כל זמן קורס המ"כים היה רון מאגיסט (מפעיל מקלע מ.א.ג.) ולא החליפו אותו. "אנו זוכרים את רון, המאגיסט המחלקתי, עולה את קיר המוות, כאילו היה בידיו אקדח מים", כתב חבר. למרות הישגיו בצה"ל לא התנשא. "הוא היה צנוע מדי" העיד אחד החברים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נמצא רון עם יחידתו ברמת-הגולן. הוא נכנס מיד לפעילות מאומצת בסיוע לבלימת הפלישה של הכוח הסורי. מפקדו אומר כי העובדה שרון הוא שדאג לתפעולה של סוללת התותחים במוצב, נסכה בו ביטחון. למחרת הצטרף כקצין-קישור ארטילרי לכוח שנע לעבר מוצב החרמון. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), עלה הכוח על מארב של חיילים סורים. רון הפעיל את מכשיר הקשר כדי לתאם סיוע ארטילרי עד שנפל. רון הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקריית טבעון. הוא השאיר אחריו אם, אב ואח. דרגת סרן הוענקה לו לאחר מותו. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "מאז נפגשתי עם רון באוגוסט 1972, למדתי להכירו ולהעריכו. כי רון היה לסמל ולמופת בכל היחידה... מקצועיותו ומומחיותו בציוד, דבקותו בכל משימה, השקט והשלווה בהם טיפל בכל - שמשו נר לרגלי כל ידידיו ופקודיו".