"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

קורות חיים לי נולד בתל אביב ב-04/07/95 כבן בכור לאורן וחלי חסין ,בהיותו בן שנתיים עברה המשפחה להתגורר בפרדס חנה, לי למד בבית הספר היסודי כרכור, מאז שהיה ילד קטן היה סקרן מאוד, הכל עניין אותו, רצה לדעת הכל ובאמת גדל להיות ילד מבריק, בתור ילד קטן עוד לפני שלמד לקרוא העונש הכי נורא שנתנו לו היה ללכת לישון בלי לקרוא לו מהאנציקלופדיה לילדים, שכ"כ אהב. כל מה שקראנו לו זכר, כך הצטבר לו בגיל מאוד צעיר ידע רב בכל התחומים בעיקר על כדור הארץ, מדינות, ערי בירה, גבולות ודגלים של כל מדינה. כשלי היה בן חמש נולדה אחותו הקטנה סי שאותה אהב מאוד ודאג לה כמו אבא קטן, עד שהגיע לגיל בגרות ואז אהב בעיקר להציק לה, אך מאז הגיוס שוב התקרב אליה והתייחס אליה מאוד יפה. בבית ספר תיכון למד בחקלאי פרדס חנה בכיתה מוגברת מתמטיקה ובמגמות מחשבים פיסיקה והנדסת תוכנה, המגמה שיזם בעצמו את הקמתה מאחר שרצה ללמוד בה ולא הייתה קיימת עד אז בביה"ס, בכל עבר בהצלחה בציון 100, חוץ ממתמטיקה שקיבלת 98 וזה שיגע אותו כ"כ, עד שנשבע שישפר את הציון "לא יתכן שלא יהיה לי מאה במתמטיקה" אין לנו ספק שהיית משפר זאת אם רק הייתה ניתנת לך ההזדמנות, לי נבחר להשתתף באולימפיאדות פיסיקה ומתמטיקה מבין בודדים שנבחרו בכל הארץ, גם שם נחל הצלחה, המורים ממש העריצו את הידע הנרחב שלו, המורה לאזרחות אמרה עליו "לי הוא אחד בדור" והמורה להנדסת תוכנה אמר "לי היה ילד שידעתי שאפגוש אותו בעתיד" כולם ניבו לו גדולות. הידע שלו גרם לו לביטחון עצמי גבוה אך עם כל זה נשאר תמיד ביישן ומופנם. לי היה איש עקרונות שהלך עם האמת הפנימית שלו בלי פשרות, דעתן שלא היסס להשמיע את השקפותיו ודעותיו, גם אם היו שונות משל כולם ושום דבר לא הזיז אותו מעקרונות אלה, כמו היותו טבעוני ולמרות שבמקרים מסוימים בצבא לא היה לו מה לאכול העדיף לצום ימים שלמים ורק לא לסור מעט מעקרונותיו . כבר בגיל צעיר מאוד בלט בחוכמתו הנדירה, באופיו המיוחד, בחוש צדק מפותח ובעקשנותו האופיינית, כשהיה מציב לעצמו מטרה לא הרפה עד שהשיג אותה.לי היה ילד פיקח וחכם, רגיש ,ישר, ניחן באינטליגנציה גבוהה, היה בעל ידע כללי נרחב וזיכרון פנומנאלי כמעט בכל תחום, בכל פעם מחדש נדהמנו מכמות הידע שהייתה לילד הזה, תמיד בכל שאלה שהייתה לנו היינו נעזרים בו. תאוותו הגדולה הייתה קריאה, לי קרא עיתונים מגיל מאוד צעיר, בעיקר את מדור הכלכלה, וספרים בעיקר על פיסיקה ומדעים, כל הזדמנות שהייתה לו היה קורא, מפקדיו מספרים עליו שבכל פסק זמן קטן שהיה לו כשכולם הוציאו טלפונים או נמנמו לי העדיף לקרוא בספריו. בילדותו התאמן בג'ודו ומשום הכוח הפיזי העצום שתמיד היה לו הצליח מאוד בספורט זה, לאחר מכן למד קפוארה גם שם הצליח מאוד, אחרי חודשים ספורים כבר שאלו אותו כמה שנים הוא לומד קפוארה וכשבגר למד לשחק טניס שמאוד אהב. לפני הגיוס התאמן בחדר כושר ויצא לריצות ע"מ להתגייס בכושר טוב. חבריו אהבו אותו והעריצו אותו, לעיתים קרובות היו באים הביתה לבקש את עזרתו בלימודים. לאחר הלימודים עבד קשה מאוד במלצרות לעיתים 16 שעות ביום על מנת לממן את התואר הראשון, אני זוכרת שבא אליי בתקופת עבודתו ואמר לי "עשיתי חשבון יש לי כבר מספיק כסף לתואר הראשון" הוא שמח שמיד אחרי הצבא יוכל ללכת ללמוד, לא עניין אותו לטייל ולבלות כמו רוב בני גילו, הוא אהב ללמוד ורצה לעשות זאת כמה שיותר. תמיד היה מתוכנן, הסתכל קדימה ותכנן לעצמו את הדרך הטובה ביותר להשגת יעדים. לי היה מתמטיקאי בדמו ורציונאלי בתפישת החיים שלו, האמין מאוד במדע. תמיד היה אמיץ בצורה יוצאת דופן כבר בתור ילד קטן מעולם לא פחד מכלום. לי התגייס לצה"ל ב-17/03/14 והיה בעל מוטיבציה גבוהה מאוד לשירות ולתרום למדינה. לי היה חייל למופת תמיד התנדב לעזור לחבריו, הוא היה מסוג החיילים שלא אומרים לא ואף פעם לא עושים בעיות אבל טעות הייתה להיכנס איתו לוויכוח – לי תמיד צדק! המפקד שלו אמר עליו " היית לוחם אמיתי שכבוד היה לי להיות המפקד שלו, היית מהחיילים האלה שכל מפקד היה רוצה, תמיד שאפת לשלמות מהמשימה הקטנה ועד הגדולה, אף פעם לא ויתרת לעצמך גם כשהיה קשה וגם כשהיו לך את כל הסיבות לעשות כך. מיד כשפגשנו אותך ראינו מולנו בחור חזק וחסון אך יחד עם זאת מהר מאוד הבנו שמדובר בבחור מבריק וחד מחשבה. לא נשכח לעולם איך במסע הסוללתי בשדאות כשכולם כבר היו עייפים ותשושים היית הראשון שהתנדב לשאת את האלונקה על כתפיך וגם כאשר חבריך רצו להחליף אותך במעלה הדרך התעקשת להמשיך איתה עד סוף המסע." במהלך השירות גדל במוחו של לי גידול שהקשה מאוד על שירותו וגרם לכאבים חזקים בראשו אך למרות זאת לא ויתר לעצמו והמשיך לשרת מבלי להתלונן ונאבק לתפקד כשאר החיילים, לא סיפר לאף אחד על כאבי הראש האלה וכשהתחיל לשכוח דברים, בגלל הגידול, קיבל ריתוקים שבגללם כמעט ולא ראינו אותו בתקופה האחרונה ולא יכולנו לראות את התדרדרותו הבריאותית, רק כשיצא לחופשת יום כיפור (שגם היא קוצרה כעונש על שכחה כלשהי) ראינו שלי כבר לא בדיוק אותו ילד, ראינו את השכחה הלא אופיינית לילד בגילו ואת חוסר שיווי המשקל שלו, לקחנו אותו למיון ושם אחרי צילום סיטי ראו את הגידול והחליטו לנתח מיד, מאותו ניתוח לי לא התעורר. אחרי 5 ימים בתרדמת הודיעו לנו הרופאים שנכנס למצב של מוות מוחי. איבריו נתרמו והצילו 6 אנשים, כי ידענו ללא ספק שכך לי היה רוצה. לי נקבר בבית העלמין בפרדס חנה ב-13.10.14, הוא השאיר אחריו הורים ואחות כואבים. לי היה ילד יפה שופע בטחון עצמי, עם זאת מופנם וביישן,חכם ונבון, אמיץ, רגיש וישר,מקסים בחיוכו הביישני ילד שהיה תענוג וכבוד גדול לגדל במשך 19 שנה, נתן לנו המון גאווה בחייו ובמותו. בניין המחשבים בבית הספר התיכון בו למדת נקרא על שימך וביה"ס והוריך הנציחו את זכרך בהענקת מלגה לתלמיד הנדסת תוכנה המצטיין שייבחר מידי שנה מבין תלמידי המגמה בבית הספר התיכון בו למדת והתחנכת. מעבר לכך, לזכרך, אנחנו מביאים אוכל בכל יום שישי לחיילים טבעונים שנשארים שבת בשיבטה.