"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

בן למרדכי ועין-יה. נולד ביום י"ד באדר תש"כ (13.3.1960) בניו-יורק בעת שהוריו שהו בה בשליחות מטעם חברת "צים", והוא נקרא ע"ש סבו, אפרים, שהיה ממייסדי קרית ענבים. כשהיה בן ארבע, חזרה המשפחה ארצה והוא החל ללמוד בחיפה במסלול הרגיל של גן ובבי"ס יסודי "זכרון-יוסף" באחוזה שבחיפה. אפי היה ילד מאושר, שהתעניין בסביבתו, אהב את הטבע ואת היקום והיה מרותק לצלילי המוזיקה. בכרמל, שבנופו גדל, נהג לטייל ברגל, להכיר את החי והצומח המצויים בו וליהנות מהנוף. כשהיה בן עשר, חזרה המשפחה לניו יורק לרגל עבודת האב. סקרנותו של אפי הוליכה אותו להכיר כל פינה בעיר הגדולה. הוא אהב את קצב החיים המיוחד שבה ובילה שעות רבות במוזיאון הטבע ובפלנטריום. בניו-יורק למד בישיבה "רמז" חמש שנים, התפלפל עם הרבנים בהלכות התלמוד וזימר את כל התפילות כשירים. המקצועות האהובים עליו היו מתמטיקה ומדע. כשחזר לארץ השתלב אפי בביה"ס הריאלי בחיפה וסיים אותו במגמה מתמטית מדעית. לאפי היו תחביבים רבים: הוא אהב לקרוא ספרי מדע ואנציקלופדיות ואהב לשחק שחמט, ברידג' וטניס. הוא האזין למוזיקה והקליט לו אוסף גדול של קלטות מוזיקה רגישה ועדינה הן של להקות אמריקניות והן של זמרים ישראליים. במסגרת ביה"ס השתייך לגדנ"ע, והיה גם חבר בתנועת הצופים בחיפה. לפני גיוסו התפרק גרעין הנח"ל של התנועה ואפי עם עוד שבעה חברים בחר לשרת בחיל האוויר. אפי היה חזק, חסון, גבוה, בעל שיער בהיר ועיניים כחולות. מילדות שאף להיות טייס, ואומנם עבר את כל השלבים בהדרגה ובלי קושי. כשהגיע לשלב הטיסה על "פוגות", נותר יחידי מן השבעה, ואז ביום חתימת חוזה השלום עם מצרים, ביקש לעזוב את הקורס. במצב של שלום במדינה, אמר, כי הוא לא מוכן להקדיש תשע שנות חיים למסגרת הצבאית. מטבעו היה אינדיוידואליסט, ולא אהב היררכיה צבאית ופקודות, אבל הכיר בחובתו הלאומית ולהוריו הסביר שאם לא לטייס, חובתו היא להיות קצין והוא פנה לחיל התותחנים. חידוד המוח הנדרש שם בפעולות חישוב מתמטיות היה לו אתגר. ואכן, נשלח מיד לקורס קצינים והוכיח את יכולתו כמבצע מעולה, בשקט, בשליטה עצמית מלאה ובצניעות למופת. מלחמת שלום-הגליל פרצה לאחר שסיים קורס מפקדי פלוגות והוא הוצב כמטווח ארטיליה בקווים קדמיים. נלחם בתנאים קשים עם הסורים כשמשקפת צמודה לעיניו והוא פוקד פקודות אש וטיווח בדייקנות ובבטחה. גם מפקדו ציין, כי "תפקד בצורה טובה מאוד, באומץ לב בלתי רגיל. היה חייל שקט, צנוע מאוד ועשה את עבודתו ביעילות רבה". לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן. אפי היה בן עשרים ושתיים שנים ונפל בקרב ביום כ"ח בסיון תשמ"ב (19.6.1982), ארבעה שבועות לפני סיום שרותו הצבאי. אפי התקבל למגמה מתמטית מדעית בטכניון ועמד להקים משפחה משלו. הובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. מתוך דברי הספד של המג"ד של אפי ליד הקבר הפתוח: "סרן אפי, משימה קשה היא לעמוד נוכח תלולית העפר הטרייה ולשחזר קוים לדמותך. אתה, שבצנעתך... הקבועה, לא נתת לנו המפקדים לחדור ולהכירך, שבשתיקה הבעת הגיגיך כאשר העיניים הן הדוברות... לכששאלתי על פועלך היה המשוב: 'מה אפי? כרגיל, בשקט ובקור, חשוף בצריח, צמוד למשקפת ולמכשיר הקשר... מוריד פקודות אש וטיווח, פוגע במטרות...'אתה נעלם ומותיר זיכרונות. גובה ממוצע, עיניים תכולות, שיער בלונדיני סרוק בקפידה, גבר עם פני נער הפוקד פקודות אש לתותחים שמאחור. בוסר כמו ענף גפן שנקטף לפני שהענבים עליו הבשילו. כמו נר שכבה לפני ששלהבתו עברה את מחצית דרכה. מבין כל עשר המכות - מכת הבכורות היא הקשה ביותר". (שיר שכתב בן דודו, דורון סלומונס).