"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

עמוס, בן מזל ויצחק, נולד ביום כ"ד באייר תרפ"ז (26.5.1927) בעיר בנגזי אשר בלוב. בחוץ לארץ סיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים. שירת במשטרה האזרחית החשאית וכעבור חודשיים מאז הגיע לארץ בשנת 1951 התגייס לצה"ל ושרת את מולדתו. בשעות הפנאי אהב לקרוא הרבה - ובעיקר ספרי היסטוריה ומלחמה. אחרי שגמר את שירותו הסדיר הצטרף לשירות קבע, ושירת במשך שלוש עשרה שנה וארבעה חודשים - עד שנפל ביום השישי לקרבות של מלחמת ששת הימים, הוא ב' בסיון תשכ"ז (10.6.1967) בעלייתו על מוקש האויב. הניח אשה ושלושה ילדים - והקטן בהם הוא כבן שלוש. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי, ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. כקצין ותיק בשרות הקבע של צה"ל היה אהוב על מי שהכיר אותו - ובמכתב התנחומים שכתב מפקד-יחידתו לבני המשפחה נאמר: "במשך השנתיים האחרונות שימשתי כמפקדו הישיר ואין מלים בפי להביע את רגשותיי ואת רגשות חיילי על מסירותו ללא גבול לתפקידו כמפקד וכחייל, אשר הקדיש מזמנו ליחידה ולאנשיה. בהתנהגותו שימש דוגמה כחייל וכאזרח נאמן ומסור הן למולדתו והן כאב למשפחתו". המפקד מציין בסוף דבריו שעמוס לא נפל חינם והלא הוא הדבר המאפשר לנו את החיים. לאחר נפלו הועלה לדרגת סרן.