"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

ערן וינברגר, בן רחל ושמואל. נולד ביום ט' בכסלו-תש"ל (19.11.1969) במושב שאר-ישוב. בן זקונים להוריו. גדל והתחנך במושב והיה קשור מאד למקום הולדתו. הצטיין בערנות רבה ובהבעה שמחה. בילדותו ובנעוריו עבר את תקופת מטחי הקטיושות שנורו מלבנון על אצבע הגליל. למד בבית הספר היסודי "מבואות חרמון" והיה אהוב על מוריו וחבריו. בלט בכושר ההבעה שלו ושימש "עיתונאי צעיר" במסגרת תכנית הילדים והנוער "חתול בשק". הוא המשיך בלימודים התיכוניים בבית הספר האזורי בקיבוץ כפר-בלום שם הצטיין בלימודיו ובעיקר ביכולת ההבעה שלו. ערן היה חבר פעיל בתנועת הנוער הציוני. תחילה כחניך ולאחר מכן כמדריך. היה חובב קריאה מסור. הירבה בקריאת ספרים ואהב לכתוב. כשרון הכתיבה שלו מצא אפיקי ביטוי בבמות שונות. בתקופת לימודיו התיכוניים היה כותב בעיתון מקומי שיצא לאור בקריית שמונה. בעת ששימש כעיתונאי צעיר לאזור הצפון שיגר כתבות ל"קול ישראל". כמו כן עסק בפעילות התנדבותית החל מגיל 14 התנדב למשמר האזרחי בקריית שמונה. מסגרת בה התמיד לאורך שנים. גם במסגרת זו התחבב על עמיתיו אף שהיו מבוגרים ממנו בשנים. ערן הצטיין בנכונות לסייע ככל שנדרש, להורים בעבודות המשק, לחברים ולכל הפונים לעזרתו. כבר בגיל צעיר עבר מבחני נהיגה לטרקטור ונרתם לעבודה בשדה. כשטווה תכניות לעתיד התכוון לשוב למושב אולם חלומו הגדול היה ללמוד עיתונות. ערן גויס לשירות סדיר בצה"ל בחודש יולי 1988 והוצב לשרת בחיל התותחנים. ערן נפל בעת שירותו ביום ט"ז באייר תש"ן (11.5.1990) בתאונת דרכים ליד יסוד המעלה והובא למנוחות בבית העלמין במושב שאר-ישוב. הניח אחריו הורים ושני אחים. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו על המוטיבציה שאפיינה את ערן על רמתו המקצועית והתלהבותו ועל הרצון העז לשרת, לעזור לתמוך. "היה לוחם למופת וחבר לדוגמה" ציין המפקד. ההורים ביקשו להנציח את זכרו בבית הכנסת המקומי במושב.