"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

בשבת קודש, י"ז בטבת תשי"ד (19.12.1953) בבית החולים פרויד בתל-אביב נולד בנינו הקט וקבל שמו של סבו "יונה" שנפל כפרטיזן ביערות אוקראינות נגד הגרמנים ימ"ש. התפתחותו כתינוק וכילד הייתה מהירה. היה נבון, ערני ומנת משכל מעל לממוצע. בהגיעו לגיל בית הספר עבר את הכתות הנמוכות בקלות ובהצטיינות וקבל הערכה וחיבה מאת מורי בית הספר "אמונים" בגבעתיים - שם למד. בכיתות גבוהות השתתף בחוג לתורה בהצטיינות רבה ואסף מדי שנה בשנה פרסים ראשוניים בחידונים פומביים וזכה בספרים רבי ערך ובפרסים בעיתון הצופה. כתלמיד מצטיין ובהכנה לקראת ישיבה תיכונית נשלח לקייטנה תורנית "בנחלים" שם למד בהתלהבות גוברת עד כדי כך, שאחרי כיבוי אורות המשיך ללמוד מחוץ למגורים לאור הירח - על כך סיפר המדריך, בכנס ההורים, בסיום הקייטנה, וזה היה כל כך אופייני ליוני, הדבקות במטרה כשהיא נראית לו. וכך מגיע יוני למדרשית נועם מצויד ברצון לדעת, ביכולת ללמוד, בתבונה לחיות במסגרת ובאופי שלו החברתי החברי. אנחנו מצידנו רצינו לתת לו את החינוך הטוב ביותר, תנאי פנימיה הטובים ביותר ועל אף הקשיים הכספיים בהם היינו נתונים, לא הצטערנו אף רגע ולאורך כל הדרך, יוני היה במדרשיה חברה'מן ידע להסתדר והשיג לעצמו ולחבריו הכל בחיוכו המצדד והנעים ובפיקחותו. יוני הילד גדל תחת פיקוח של מומחים ובחברה מתאימה מתחשל ומתבגר הרחק מהבית ומהוריו הטרודים בפרנסת יומם. יוני, עלם גבוה, עדיין שלנו אבל שונה, מחליט לבד או ביחד עם "החברה". בשלבי סיום של המדרשיה, דעות מגובשות מבוססות בחלקן הגדול, יוני של ציונים 10-9 או 5-4 ומסביר לנו בהגיון: כשהחומר מעניין או המורה מעניין הרי יש לי ציון 10-9 אם החומר ואו המורה לא תופסים אותי הרי התוצאות הן 5-4 ואנחנו תוהים ומביטים בו: זה יוני שלנו ? עוברים שביתות של תלמידים ואנו מוזעקים ומגיעים להסדר יד ביד עם הרב יוגל, ופרשיית מדרשית נועם מגיעה לסיומה המוצלח. כאן מתחילה תקופה של מחשבה על עתידו של יוני. נרשם ונתקבל לעתודה אקדמאית לפקולטה של רפואה ונקבע מקומו בטכניון חיפה. בהשפעת החברים ואולי גם החברה שלו - אותה הכיר בשנה אחרונה - יוני ביטל רעיון העתודה האקדמאית ולאחר שורה של מבדקים, רעיונות מתגייס לצה"ל. אחרי שהפסיק לעבוד חודשים מספר כפקיד במס הכנסה לשביעות רצון ושבחים רבים מאת הממונים. מנהלו אמר לי בפגישה אתו שעלינו להתגאות בבנינו, ולמרות שלא תמיד היה וותרן עמד על שלו והסביר היטב את מניעיו על עמדתו זו. בצה"ל עבר כל שלבי האימונים, סופח לחיל תותחנים ונשלח לסיני כתותחן. לאחר ששירת מספר חודשים נשלח לקורס מפקדי כתות, סיים בהצטיינות ונשלח לקורס קצינים, גם קורס זה סיים בהצלחה ועבר לקורס השלמה חיילית כקצין תותחן. מלחמת יום הכיפורים פרצה בשלבי הסיום של השלמות החיילות. כל משתתפי הקורס נשלחו לחזית הסורית, שם לחם כעוזר מסו"ל, שם גם נפלו 4 חברים מהקורס. בתאריך 6.11.73, בדיוק חודש לאחר תחילת המלחמה התקיים מסדר חשיפת דרגות, בעבדת, יוני קבל דרגת סג"מ ובמעמד זה קבלו 4 ההורים השכולים את דרגות בניהם הנופלים. המלחמה השאירה על יוני צל כבד של מועקה, חברים רבים נפלו ונפצעו ויוני כדרכו וכאופיו נסע לבקר את ההורים השכולים של חבריו הנופלים ואת הפצועים השוכבים בבתי חולים ביניהם כמובן חבריו המדרשיסטים. לאחר המלחמה יוני שימש כקצין תצפית קדמית בהתשה בדרום ולאחר מכך הועבר לגבול עם סוריה שם ישב במובלעת כל זמן ההתשה והנחית אש התותחים על הסורים - תפקיד קשה ומסוכן מאוד. עם ההסדר בצפון, הועבר לדרום וקבל תפקיד כמדריך בשבטה וגם דרגה. תפקיד זה קסם לו עקב העניין בדבר. מגמת צה"ל הייתה להפוך עבריינים לחיילים טובים. וכך עסק בעצמו במשימה חינוכית ממדרגה ראשונה. פעם סיפר לנו קוריוז: בין הפושעים היה אחד שאי אפשר היה להשתלט עליו. יוני הזמינו למשרדו ובשיחה חברית הסביר לו שאין הוא אשם בזה שהגיע לפשע וכי כל אחד שהיה נולד וגדל בסביבתו ובמקומו הרי כמעט ובהכרח היה מגיע למקומו - אבל באם ירצה מאוד, יכול הוא להשתנות וכך בו תלוי הדבר והסביר לו בהרחבה ובהגיון מה גרם להתדרדרותו ואיך יכול הוא לתקן דרכיו והבטיח לו עזרה אישית, וסיים באם ישקיע מאמצים הרי הוא יכול בתקופה סבירה להגיע לקצינות, ואין זה מן הנמנע. הבחור התרגש והכריז במעמד זה שמעתה ואילך ישמע בקולו ויקבל את דעתו בכל, ולא רק זאת - אלא שיוני כך יגיד לו מי מהחיילים אחרים אינם שומעים לו, הוא יחתוך אותם עם סכינו (הצלחה עודפת). במישור האישי יש התפתחות אחרת, יוני מתארס עם חברתו רבת השנים בתו של המהנדס יעקב ויסברט מבני-ברק ומתכננים חתונה - קנו רהיטים, מקרר וכו' ובינתיים השרות בצה"ל מגיע לקיצו. יוני נרשם באוניברסיטת בר-אילן ונתקבל במגמת כלכלה וראיית חשבון. בהיותו בצבא גמר קורס ראשון בהנהלת חשבונות ומתכונן לקראת האוניברסיטה וכאן באה פניה מצה"ל לחתום שנה קבע עם שתי אפשרויות: לנסוע לארצות הברית, ללמוד טילי לנס או לקבל תפקיד גדול בשארם א שייח. יוני בוחר אפשרות השנייה וחותם קבע לשנה אחת. התפקיד הוא: מת"פ מרשל (מפקד תותחנים פיקודי של מרחב שלמה) ולאחר שיש 3 פיקודים בארץ, נוצר פיקוד רביעי ובראשו עומד סגן יוני הוטנר תפקיד גדול ואחראי. קבל משרד, פקידה, נהג והתחיל לעבוד ביצירה יש מאין כי היה צריך להקים מחדש הכל וכך התלבש על עבודה זו ועבד יום ולילה ועשה רבות וגדולות גם לאור הירח ואפילו לאור הכוכבים בדבקות במטרה וללא לאות ובמהירות וכך נפל על משמרתו תוך כדי עשיה, ביום א', כ"ה באלול תשנ"ה נפרד מהבית בהיותו בתפקיד עם נהגו, הלך ולא חזר עוד, אמר לאמו שמחכה לו עבודה רבה ולא ישן הלילה ולא ידע שישן בלילה זה וכל הימים ולילות הבאים אחריהם. הלך מאתנו ילד מתוק ונחמד והשאיר אחריו ריקנות מכאיבה ורק זכרונות, מחשבות צער ובכי והרבה חפצים ותמונות ועצות לחיים שהיו כמעט 22 שנה ואינם עוד. יוני היקר לנו מאוד: נזכור אותך לעד: אבא, אמא, אורלי ומיכל הקטנה. תנצב"ה. יום נפילתו: כ"ה באלול תשל"ה 1.9.75