"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

משה, בן חנה ודוד ניצולי שואה, למד בביה"ס היסודיים "מוהליבר" ו"רמז" בבני-ברק. משסיים את לימודיו היסודיים, יצא משה לעבודה כדי לעזור לכלכלת המשפחה. ביום עבד במעבדה בר"ג, ובערב למד בביה"ס התיכון מקצועי אורט במגמה לטכנאות שיניים. תמיד היה עסוק מאוד, וכמו שמעידים מיודעיו: תמיד היה רץ, חבל היה לו על כל רגע"... היה סקרן מאוד, אהב בעלי חיים, מוזיקה ואת התחנה לכיבוי אש בבני ברק. מספר אהרון כספי, מנהל שירות מכבי אש שבבני ברק: "באחד מימי הקיץ 1968 נכנס לתחנת הכיבוי נער קטן, צנוע וביישן, ובקש להתקבל כצופה אש בתחנה. לא חלף שבוע וכבר התיידד עם הכבאים ונהפך לאחד מיחידי הסגולה שבין עשרים צופי האש שהיו אז. פשטותו, מסירותו, התנהגותו הנעימה והשקדנית והממושמעת העלו ערכו בעיני הכבאים וזכה ליחס מיוחד מצד כולם". משה לא הסתפק בפעילותו זאת, הוא התנדב לפעול למען האגודה לעיוור ולמען האגודה למלחמה בסרטן. אהבתו השנייה לאחר ההתנדבות בתחנת הכיבוי היה לתופף בתופים ובקסילופון. קבל שיעורים פרטיים בהיכל התרבות מנגן התזמורת הפילהרמונית, שטיינר. הפך לשחקן וחקיין והיה שר להנאתו ולהנאת שומעיו. מגיל ארבע עשרה היה מתופף בטקסי הזכרון שנערכו בבני-ברק. משה גויס לצה"ל בפברואר 73. עבר את טירונות חת"מ במחנה שומרון, לאחר מכן עבר קורס תותחן בצריפין. בסיימו את הקורס נשלח לגדוד 405 ושובץ בסוללת בועז. משה היה חייל טוב מאוד בסוללה וביצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר. שירת בתפקיד תותחן בצוות 4 בסוללת בועז עד לנפילתו במלחמת יום הכיפורים, י"א בתשרי תשל"ד. בעמדת התותחנים בתל-ג'וחאדר בחזית רמת הגולן.