"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

נחום, בן פנינה וראובן, נולד ביום כ"ט באדר תש"ג (6.3.1943) בתל-אביב. זמן קצר לאחר שנולד נחום, הצטרפה המשפחה לקיבוץ העירוני "אפעל", שליד כפר-אז"ר. ניסיון הקיבוץ-העירוני לא הצליח ומשפחת דן חזרה לחיים פרטיים בעיבורה של רמת-גן, היא קריית בורוכוב כיום. את שלוש שנות הלימוד הראשונות עשה נחום בבית-הספר היסודי "עמישב" ברמת גן, אך כיוון שההורים חפצו בחינוך קיבוצי לילדיהם, מסרו אותם לבית-הספר שבעין-השופט. על נחום, כילד חדש בקיבוץ, מספר חברו מנחם שילוני: "נחום היה 'ילד-חרוץ' בלשון הזמנים ההם וצורף לקבוצת "מעין", אשר לא הייתה מפורסמת ברצון קליטה מופרז, ועל כל ילד-חוץ היו מתלבשים מומחים לדבר מבני הקבוצה ובנותיה, אשר לא היו חוסכים מאמץ ומחשבה, עד אם ארז אותו נטע זר את חפציו... אצל נחום הכל היה שונה מההתחלה. בשל קסם אישיותו, פשטותו וכישרונותיו, מצא לו נחום את דרכו אלינו ועד מהרה אי אפשר היה להבחין בהבדל בינו לבין חבריו. כשעלינו למוסד החינוכי "הרי אפרים", היינו יחד בקבוצת "אשל". במוסד התגלה המיוחד שבנחום. הוא הצטיין בכישרון רב בכל השטחים הריאליים, ובפיזיקה בפרט, וכבר אז התגבש אצלו רעיון ברור ומוגדר, שבבוא היום יצטרף לחיל האוויר. כל מרצו וזמנו הפנוי הופנו באותם ימים לכיוון זה. על המדפים בחדר היו פזורים בטאוני חיל האוויר, ובחלל האוויר נישא ריח עץ הבלזה ודבק האצטון. אכזבה רבה נגרמה לנחום, כאשר התגלה ליקוי בעיניו והוא נפסל בבחינות הטיס המוקדמות. באותם הימים קיבל הבחור, לחרדתנו הגדולה, חצוצרה, והתרגילים הראשונים מלאו את חלל הבית ברעש מחריד. אנחנו כעסנו וצחקנו. הימים היו גם אותם ימים של בירורים על עניבות וסמלים וימי פעילות תנועתית ענפה. כאן התגלה נחום כמורד במוסכם, כמי שרוצה לראות ולהבין הכל מנקודת ראות מקורית ומיוחדת לו. דאגה רבה גרם באותם ימים לציפקה המחנכת, אשר אולי יותר מכולנו הבינה את המיוחד באישיותו, בצורך שלו לנסות כל דבר וללמוד הכל על בשרו ותמיד בדרך היותר קשה. הבחירה באתגרים קשים הייתה גם הקו שאפיין אותו בשנים שלאחר מכן". נחום גויס לצה"ל בשלהי ספטמבר 1961 והוצב לסיירת גולני, אשר יחד אתה השתתף בפעולת נוקייב. לזכותו של נחום קורסים רבים שסיים תמיד בציונים גבוהים: קורס צניחה, קורס מ"כים, קורס מ"כים חרמ"ש, קורס סיירים, קורס קת"קים, קורס קציני חי"ר, קורס קציני חרמ"ש וקורס מ"פ שריון. בשלהי אפריל 1965 שוחרר נחום מהשירות הסדיר וכאיש מילואים הוסב לחיל התותחנים. נחום חזר לקיבוץ והשתלב בענף ההובלה שם. אותה תקופה, מספרים חבריו: "היה חורש תמיד בקווים ארוכים". אך על אף אהבתו לחיי המשק. לא מצא לו מנוחה. לאחר שנתקבל כחבר-קיבוץ מן המניין, ביקש שנת חופשה, ויצא לשרת כימאי על אניות של הקיבוץ המאוחד. במשך אותה שנה שקד על השלמת לימודיו לקראת בחינות הבגרות ואף עמד בהן בהצטיינות, במיוחד במקצועות הריאליים - מתמטיקה ופיזיקה. לאחר מלחמת ששת הימים, בה השתתף בקרבות בגדה וברמת הגולן, החליט נחום להשתלם בלימודים גבוהים. בשנת 1968 עזב את הקיבוץ והחל לעסוק בעבודות שונות לשם מימון לימודיו: הוא נהג במשאית, עבד כאיש ביטחון ב"אל על", ואף עבר קורס תכנות מחשבים, אותו סיים בהצלחה והוא שימש לו כבסיס מקצועי לעתיד. נחום התקבל כסטודנט באוניברסיטת תל-אביב, שם למד שנה אחת מתמטיקה ופיזיקה ושנתיים - כלכלה ומדעי המדינה. כל זמן הלימודים עבד כמתכנת מחשבים, וכדי להוסיף על משכורתו עבד כפקיד בבנק. מספר מנחם שילוני, חברו: "בשנים אלה, בהן היה נחום עסוק בלימודיו, לא הזדמנו לנו פגישות מרובות. אך באותן פגישות מעטות ראינו את נחום שובב כשהיה, אבל מבוגר יותר ועדין מאוד, ונדמה לי שעל סף המימוש ומציאת עצמו. אהבתו לקיבוץ ולאנשיו הייתה גלויה לעין כל, ואם כי לא עכשיו הזמן לעסוק בניחושים, נדמה לנו שהכרנו אותו טוב כל כך, שהיה חוזר אלינו במוקדם או במאוחר. חיי העיר לא תאמו את אופיו ועין השופט נשארה ביתו בלבו". במלחמת יום הכיפורים לחם נחום ברמת הגולן כקצין תצפית קדמי. מתוך טנק כיוון את אש הארטילריה, בעת שיחידתו סייעה לכוחות השריון להדוף את התקפות הסורים. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (10.10.1973), נפגע הטנק בו לחם ונחום נפל. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית שבקריית שאול. הוא השאיר אחריו אם ואחות. האם מתה ממחלה ממארת ביום ו' בכסלו תשל"ד (1.12.1973). במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז משה דיין: "נחום היה קצין מוכשר, בעל יכולת מנהיגות וחבר למופת. נחום היה אהוב על הכל"; ומפקדו כתב: "נחום מילא את תפקידו בצורה הטובה והיעילה ביותר, בכל ימי המלחמה עד נפילתו".